פרשת כי תצא

כל בוקר, יש לנו שיגרה של התארגנות לפני היציאה ליום של עבודה, סידורים, פגישות, או במקרה של ירון, יציאה למעון לשחק עם כל התינוקות (יש לו חיים קשים). ההכנות שלנו כוללות: לקום, לאכול ארוחת בוקר, להתלבש, לצחצח שיניים, לארוז תיק, לשמוע את החדשות ולעיין בעיתון, ולפני שיוצאים, מזכירים לעצמנו (כמו מאנטרה), "מפתחות, פלאפון, ארנק". ככה אנחנו יוצאים מוכנים לעוד יום.
רובנו, לא יכולים פשוט לקום ולצאת מהבית. ואנחנו מעצבים את הבית באופן מסויים כדי שהוא יהיה מקום שמשקף את מי אנחנו ונותן לנו את הכלים שאנחנו צריכים כדי לצאת לעולם. והבית הוא גם מקום נוח ובטוח שאליו אנחנו חוזרים בסוף היום.

וזה בדיוק העניין של פרשת השבוע, כי תצא. הפרשה נותנת רשימה של מצוות – 72 מצוות ליתר דיוק, יותר מ-10% מכל תרי"ג מצוות. בפרשה הזאת מופיעות יותר מצוות מבכל פרשה אחרת בתורה. פרשת כי תצא היא כמו מדריך לנורמות של התנהגות בקרב ישראל שמביא הנחיות לגבי יחסים בין בני-זוג, איך ליצור שלום בית, תהליכי נישואים וגירושים, התמודדות עם תופעות של בגידה ואונס, איך לטפל ב"בן סורר ומורה", יחסים בין שכנים – להחזיר למישהו את השור הנידח שלו, לבנות מעקה לגג ביתך כדי שאף אחד לא ייפול; אם תמצא קן בדרך, לשלוח את האם לפני שתיקח את הביצים, הגיינה אישית, כללי הלוואות ורכוש, יחסים בין פועל לבין מעסיק, ועוד. בעצם, הפרשה מלמדת את הערכים המרכזיים בין אדם לחברו.

אבל הפרשה פותחת (דברים כא: י) "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ." השאלה שלי היא: אם הפרשה מתעסקת בכל מיני מצוות של בין אדם לחברו בתוך החברה, למה להתחיל את הפרשה עם "כי תצא"? למה להתחיל לדבר על משהו שקורה מחוץ לחברה, מחוץ ליחסים של היומיום?

יש שני סוגי תשובות לשאלה הזאת שמשקפים את שני הממדים של חיינו: יש התשובה החברתית והקהילתית ויש התשובה האישית והפנימית.

התשובה החברתית והקהילתית קשורה לפסוק שנמצא באמצע הפרשה, (דברים כג: י), "כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל-אֹיְבֶיךָ: וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל דָּבָר רָע." הרמב"ן אומר (פירוש על שמות טו) שיש "משפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באוהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין (זה)...צוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:"

אנחנו לומדים מזה: המצוות קיימות לעזור לנו לחיות בחברה טובה וצודקת. בזמן שאנחנו יוצאים למלחמה, אנחנו מייצגים את החברה שלנו. רק כשאנחנו דואגים לאחרים – מבני משפחה עד השכנים – רק אז אפשר לצאת החוצה לקדם את מטרתנו בעולם ולומר שהיא צודקת. הפרשה באה ללמד אותנו אם נדאג ל"בית" הקולקטיבי -- אם בני-זוג יכבדו אחד את השנייה ויתמכו אחת בשני, אם הורים יטפחו את בניהם וילמדו אותם את דרך הישר, אם מעסיקים ישלמו שכר הוגן לפועליהם, ואם כולנו נדאג לרכוש של השכן -- אין כאן אמונה ואין כאן פולחן אלא דרך ארץ שתאפשר לנו כחברה לצאת ולדרוש מאומות העולם התנהגות דומה.

יש לנו ביהדות גם את הפן האישי והפנימי. ערבי נחל (פולין, מאה ה-18), פירושי חסידות על התורה, מפרש ש"כי תצא" מדבר על המקרה "שתצא לפעמים מגדר התורה". כלומר, תורה גם מסמלת את הבית, מקום בטוח שבו מקבלים את הערכים הבסיסיים. "כי תצא למלחמה", הוא אומר, זה "לא יהיה...רק למלחמה על אויביך...(אלא יש גם לכל אחד את) האויב העצמי שלו...." החסידות אומרת שיש בתוך כולנו מאבק פנימי ותמידי בין המוסר והערכים שאנחנו לומדים בבית, בבית-הספר ואני מקווה גם לומדים בבית-הכנסת הזה, לבין ה"אויב העצמי". האויב העצמי יכול להיות הפחדים שלנו, הפיתויים סביבנו למעשים מגונים, או מחשבות התבוסתניות שלנו שאומרות לנו שאנחנו לא מסוגלים.

עכשיו אנחנו בחודש אלול, החודש שמיועד להכנה לימים הנוראים. בחודש הזה אנחנו מתחילים לעשות חשבון נפש – לבדוק מה מצבנו ומה מצב בתינו וחברתנו. לפני שנצא לשנה החדשה, יש לנו הזדמנות להסתכל פנימה – ממה אני יוצאת השנה? מה למדתי השנה? במקום שלי בתוך החברה, איזה ערכים קיבלתי ואיך הבאתי אותם לידי ביטוי? ומתי הייתי לא מספיק קשוב לאחרים סביבי? בתחום האישי, מה היתה התורה שלי השנה? ומה מנע אותי מלהתפתח?

במסורת, אנחנו פותחים את חשבון הנפש עם טקס סליחות. במסורת הספרדית, תפילות הסליחות מתחילות עם ראש חודש אלול. במסורת האשכנזית, תפילות הסליחות מתחילות כל שבוע לפני ראש השנה. אנחנו כקהילה נציין את סליחות במוצאי השבת הבאה 20.9 בערב מיוחד של לימוד והתבוננות דרך דמיון מודרך לעזור לנו להתחיל לעשות חשבון נפש בזמן שאנחנו עוזבים את השנה שעברה ויוצאים לשנה חדשה.

כל אחד מעצב את הבית הפרטי שלו, וכולנו ביחד מעצבים את הבית הקהילתי והחברתי שלנו. התבוננות על הערכים החיוניים לנו כיחידים ולנו כקהילה וכחברה תעזור לנו לא רק כשאנחנו "בבית", בקרבנו, אלא גם כשאנחנו יוצאים. חודש אלול, כמה ימים לפני ה"יציאה" לתשס"ט, גם מזמין אותנו לבדוק את עצמנו ואת מקומנו בחברה שלנו. וביציאה הזאת, מי ייתן שנדע לאן לצאת, מה צריכים לקחת, וניפרד עם חיבוק וחיוך.