פרשת ראה

שני קצבנים יושבים על המדרכה באירלנד. אחד מחזיק צלב גדול והשני אוחז במגן דוד גדול. שניהים פושטים כובעים כדי לאסוף תרומות. אנשים עוברים את השניים ומתעלמים מהקצבן עם המגן דוד וזורקים כסף לכובע של השני. עוד מעט, הכובע של זה שמחזיק את הצלב מתמלא בזמן של הכובע של השני נשאר ריק. יש כומר שצופה בהם וניגש אליהם. הוא פונה לאיש עם המגן דוד ואומר, "אתה לא יודע שזאת מדינה קתולית? אף פעם לא תקבל תרומות כאן עם מגן דוד!" הקבצן שמחזיק את המגן דוד פונה לקבצן שמחזיק את הצלב ואומר, "שלמה – תראה מי רוצה ללמד אותנו שיווק!"

בעיית העוני היא חומר להרבה בדיחות אבל אנחנו יודעים – מניסיון אישי, או מניסונם של הורינו או סבינו – שלהיות עני זה לא מצב קל ואנחנו כחברה תמיד משתדלים לחשוב איך להביא קץ לעוני בקרבנו. בפרשת השבוע, ראה, התורה מורה על הרבה נושאים מוסריים כגון מעשר, כשרות, כיבוד הגוף, עבודת האל, ושיחרור עבדים. אבל אני רוצה להביא הערב תשומת לבנו לעניינו של האביון שהתורה מציגה בפננו.

כתוב בדברים טו:ד-ה, "...לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן: כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת...." הרבה מפרשי תורה מסכימים שהתורה אומרת כאן: אם תעשו את מצוות ה', לא יהיה עוני בקרבכם.

אבל עוד כמה פסוקים התורה אומרת, (דברים טו: ז-יא), "כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--....כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ...." כאן, התורה מדברת כאילו עוני הוא עובדה בתוך החברה, מסר הפוך ממה ששמענו כמה פסוקים קודם.

קשה להבין מה התורה רוצה ללמד אותנו עם שצי האמירות האלה על העוני שנראות כסותרות אחת את השניה – או שאלהים סכיזופרני, או שאלהים לא סומך על עם ישראל שיקיים את המצוות. או – אני חושבת שהתשובה נמצאת בפסוקים שפותחים את הפרשה. כתוב (דברים יא: כו), "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה." לפי דעתי, המשמעות של האמירה הזאת היא שבכל עניין, ה' נותן בחירה – הבחירות שלנו קובעות אם תצא ברכה או אם תצא קללה לעולם. זכות בחירה היא ערך מרכזי של התנועה ליהדות התקדמת – יש לכל אחד זכות לבחור את היהדות הנכונה לו. ובעניין האביון, ה' אומר – אפשר להביא קץ לעוני בעולם אם תבחרו לעשות את זה. אז שתי האופציות האלה כתובות בתורה – "לא יהיה בך אביון" ו"לא יחדל אביון מקרב הארץ" -- לומר לנו ששתיהן אפשריות, אז מה תעשו?

איך להביא קץ לעוני? התורה אומרת לנו, "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ; וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ....נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ....פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ."

לפי הפרשה, עלינו לתת לאחרים שאין להם. הפסוקים האלה הם בסיס לרעיון בתלמוד של התמחוי שעל כל אחד בעיר לתרום כסף לשני אנשים שמסתובבים בעיר ואוספים צדקה עבור עניי העיר. הפסוקים האלה משרתים כבסיס ל"שמונה מעלות של צדקה" של הרמב"ם שמדרג את הדרכים שאפשר לתת לעניים. למשל, המעל הכי גבוהה היא מי שמלווה כסף לעני כדי להחזיק ידו, פחות מזה הנותן צדקה לעני ולא יע העני ממי לקח, עד המעלה הכי נמוכה שהנותן לעני אחרי שהתבקש ונותן בעצב. (מתנות לאביון א:יא-יד)

בקשר לפרשה שלנו, ריקאנטי (מאה ה-13, איטליה) משווה את המושג של צדקה לאיברי הגוף "שהנשמה תלויה בהן יותר מאיברים אחרים, כי לולי הצדקה, יבוא העני לגזול ולגנוב, ויש באיבודה כמה עבירות." אם אנחנו מספיקים לתת צדקה ולתמוך בעניים בחברה, החברה תתפרק. נהוג לומר, שהחוזק של החברה שווה לזה של החבר החלש ביותר בה, וחברה נמדדת על פי איך היא מתייחסת אל החלשים ביותר בתוכה.

כתר יונתן מפרש את הפסוקית "בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ" לומר שעלינו קודם כל לטפל בקרובנו, אחר כך בשכנינו, ואחר כך בעמנו. ורש"י מוסיף ומפרש את "פתוח תפתח את ידך" לומר שעלינו לתת "אפילו כמה פעמים".

הספקתי להסתובב ברמת השרון קצת בחודשים האחרונים. פגשתי אנשים עשירים ברמת השרון. וביקרתי בשכונת העוני של רמת השרון. יש לנו מי שצריך עזרה בקרבנו ויש לנו מי שיכול לתת.

ועלינו לתת פעם אחר פעם אחר פעם – עד שלא יישאר עני אחד בעולם. לא כתוב בשום מקום בקשר לעוני כמה על כל אחד לתת – רק שכל אחד צריך לתת משהו. ועלינו להתחיל ממש בקרבנו.

לכן, אני מודיעה על התחלת מנהג חדש בקהילתנו. אנחנו נחייה את ערכנו המרכזיים – של בחריה ושל צדק חברתי – וכקהילה נתחיל לתרום צדקה לעניים בשכונתנו. אני מזמינה כל אחד כשהוא נכנס לאולם לקבלת שבת להוציא את המטבעות בכיסו ולהכניס אותם לקופת הצדקה. הרב מיכאל סטראספלד מלמד שבנתינת צדקה מיד לפני כניסת השבת, "אנחנו פותחים את לבנו לאחרים ולכן מכינים את לבנו להיות פתוחים לרוח של שבת," גם בכל אירוע שמתקיים ביום אחר, נביא את הקופה ונזמין כל משתתף לתרום כמה מטבעות. מפל מים מתחיל עם טיפה אחת אז כל מטבע נחדש. כל חודש נקדיש את הצדקה לאירגון אחר באיזור השרון שאנחנו נבחר. אני מזמינה אתכם לגשת אלי עם הרעיונות שלחם על אירגונים שאפשר לתרום להם את הצדקה שלנו.

הברכה והקללה מונחות לפני כולנו. בואו נבחר את הברכה – הברכה בשבילנו והברכה בשביל כל אחד שנמצא בקרבנו. ואם נפתח את לבנו ולפתח את ידינו, כולנו ביחד נהיו ברוכים.