פרשת לך-לך

רובנו מסכימים שפוליטיקה ובית-כנסת זה עירבוב מסוכן. על אחת כמה וכמה זה עירבוב מסובך בישראל כשיש באמת הרבה מעורבות פוליטית בחיי בית הכנסת. מצד אחד, איך אפשר להתעלם מהפוליטיקה שיש לה השפעה משמעותית על חיינו. לא לדבר על פוליטיקה זה כמו להתעלם מפיל ענק שעומד באמצע החדר. מאידך, אנחנו מוצפים בפוליטיקה ובערבי שבת אנחנו רוצים להימלט לעולם רוחני יותר ומעניק השראה.

אבל השבוע, אני לא יכולה להתעלם מהתופעה המדהימה שמתרחשת בצד השני של כדור הארץ: אזרחי ארצות הברית בחרו את הנשיא ה-44, ברק אובאמה, הנשיא השחור הראשון. זאת הוכחה ששינוי תמיד אפשרי.

פרשת השבוע, לך-לך, קצת מזכירה לי מירוץ לתפקיד ציבורי. כביכול, אלהים שם את עצמו כמועמד להיות האל שאברם ייבחר. הפרשה פותחת עם הצעה של אלהים לאברם לעשות מעשה, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ."

ואחר כך, אלהים אומר כביכול, אם אתה בוחר בי, "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."

ואברם שוקל את האופציות. לפי המדרש, הוא פוחד משינוי -- הרי בעבר הוא תמיד בחר במועמדים אחרים. הוא אומר על פי המדרש, "...הייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו...." (בראשית רבה לט:ח) הוא פוחד להמר על מנהיג חדש, למרות שהמנהיגים האחרים לא ממש עזרו לו להתקדם בחייו.

בסופו של דבר, אברם כן בוחר בשינוי. כמו שכתוב בתורה, "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה...."

איך אלהים שיכנע את אברם להצטרף אליו – ולהיות המייסד של הזרם החדש הזה?

המסר טמון בביטוי הפשוט אבל החמקמק, "לך-לך". זה כאילו אותה המילה מופעיה פעמיים עם ווריאציה קטנה. רש"י מפרש שהמשמעות של "לך-לך" היא "להנאתך ולטובתך." מתיס ווינברג, מדען-פרשן עכשווי, מסביר שרש"י מבין את "לך-לך" כ"ללכת למען עצמך.... אברם לא אמור ללכת עם אלהים כי הוא רוצה להראות שהוא בחור טוב וצייתן, אלא הוא צריך לעשות זאת למען טובתו האישית." כדי שאלהים יצליח, היה צריך שאברם יראה "מה אני מרוויח מזה?" ואברם, כמו כל אזרח הגון, עקב אחרי ההבטחות של אלהים כדי לראות אם הוא יקיים את "הבטחות הקמפיין." בהמשך אנחנו קוראים בפרשה שאברם יורד מצרימה בגלל רעב, אבל הוא חוזר עם עושר (לפי רש"י ההבטחה של "ברכה" היא "כסף"). אברם ניצח את ארבעת המלכים בקרב וכך התעצם כוחו ("גידול שמו"). ובסוף הפרשה, הוא מקבל את ההבטחה ששרה תוליד את יצחק ("ואעשך לגוי גדול"). אנחנו רואים שאלהים באמת מקיים את הבטחותיו לאברם.

הפרשנות החסידית מפרשת את "לך-לך" ברמה הפסיכולוגית. עוללות אפרים כותב, " לך-לך –...אל עצמו ואל שורשו הוא עולה...." על אברם לנתק את עצמו מהשפעות חיצוניות, מרעיונות ישנים על איך העולם פועל, ומאלה שאמרו לו שהוא הולך בדרך הלא נכונה. אברם היה צריך לצלול עמוק לנפשו כדי להאמין בחזון מנהיגות חדש.

וזה אותו המסר שברק אובאמה מביא לעם האמריקאי ולכל העולם. בנאום הניצחון שלו ביום שלישי בחצות הוא קרא לניצחונו "התשובה שהדריכה את אלה, שזמן רב נאמר להם לנהוג בציניות ופחד ולהטיל ספק ביכולתנו להגיע להישגים, להניח את ידיהם על קשת ההיסטוריה ולכופף אותה פעם נוספת בתנועה של תקווה לעולם טוב יותר." כמו אברם שיצא לדרך רק עם המשפחה הקרובה וכמה כבשים, אובאמה אמר, "מעולם לא הייתי מועמד סביר לכהן כנשיא. לא התחלנו עם הרבה כסף או הרבה תומכים... ולאלו שאמרו לנו שאנחנו לא יכולים נענה באותה אמונה נצחית שמסמלת את רוח העם: כן, אנחנו יכולים."

"לך-לך" זה ה"כן, אנחנו יכולים" של התורה. כמו שברק אובאמה מעניק השראה למיליונים להאמין בעתיד, בשינוי, ובעולם טוב יותר, אברהם מעניק לנו השראה להיות מי שאנחנו ולשאוף לעשות את מה שכולם אומרים הוא בלתי אפשרי. לכל אחד יש חלום. לכל אחד יש קול פנימי שמעודד אותו להתקרב לחלום. הרבה פעמים הקולות מבחוץ אומרים לנו שהחלום בלתי-אפשרי ושאנחנו לא יכולים. "לך-לך!" הוא הקריאה לגלות מי אתה כדי לדעת לאיזה כיוון ללכת, ואחר כך לצאת לעולם להגשים את החלום.

אנחנו הישראלים חיים את החלום הפוליטי של הציונות. מנהיגים קראו ליהודים לעזוב את ביתם במדינות התפוצות כדי לבנות כאן מדינה שבה אפשר להביע את יהדותנו בלי פחד, מדינה שבה לוח השנה סובב סביב חגי ישראל, ומדינה שבה אפשר לחדש את הקשר לאבותנו ואמותנו הקדומים. אנחנו אלה ובניהם של אלה שבחרו להיענות לקריאה לקיום חדש כמו אברהם שענה לאלהים, "הינני!"

יש לחברי קהילת דרכי נעם חלום. יש לנו ה-"לך-לך" משלנו, החלום של הקמת בית של יהדות שמתאימה להשקפות המודרניות שלנו. אנחנו רוצים לחדש מסורות וליצור פולחנים חדשים לציין את מעגל החיים ולתאר את יחסנו עם אלהים. אנחנו רוצים יהדות נגישה ובשפה שאנחנו מבינים. עלינו לדבוק בחלומנו. עלינו להצטרף לשיח הציבורי. עלינו להמשיך ללכת לקראת החלום למרות כל האתגרים.

הקריאה של אלהים לאברהם והקריאה של אלהים לכל דור ודור, זהו הקמפיין המרתק ביותר בהיסטוריה. עם הסיסמה הפשוטה "לך-לך", העם היהודי נולד. אברהם הפנים את המסר הזה ועם ההשראה מאלהים, הוא יצא לדרכו. אברהם בחר באלהים למרות הספקות. הוא בחר באפשרות לבנות עתיד טוב יותר עבורו, עבור משפחתו וצאצאיו. הוא בחר ברעיון חדש ורדיקלי נגד כל הסיכויים. הוא הפך חלום רחוק ואמורפי למציאות משגשגת. אלהים אמר "לך-לך" והוא חשב, "כן, אני יכול."

ואם נקשיב, כל אחד מאיתנו יכול גם היום לשמוע את ה"לך-לך" שלו, וביחד -- כן, אנחנו יכולים.