פרשת עקב

חזרתי השבוע מחופש נינוח ושקט בפרוורים של קליבלאנד, אוהיו – מקום בו אנשים זרים מחייכים אליך בחביבות תמימה, מקום שאין בו הרבה מכוניות על הכביש ואפשר לנסוע במהירות ובמסלול האהוב עליך בלי להפריע לאף אחד. מקום שכשאתה נכנס לחנות שואלים איך אפשר לעזור ואם המלצר שכח להביא את האוכל שלך, הוא מתנצל מיד ומביא לך קינוח על חשבון הבית. וחזרנו לארץ – כולם מצפצפים לי בכביש. מישהו עקף אותי בתור בדואר ולא ויתר אפילו כשכמה אנשים העירו לו, וכש יצאתי מחנות ואמרתי "שבת שלום" אתמול, אף אחד לא ענה לי.

איפה האהבה? (אני מודה שפגשתי גבר אחד השבוע ברחוב סוקולוב שביקש במכולת עם חיוך שוקו חם כי הוא התחיל להתרגל לחום בחוץ)

השבוע, עם ישראל ציין את ט"ו באב, חג האהבה. מקור החג הוא במשנה במסכת תענית שכתוב, "ד,ז [ח] אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. וכל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחונות (רוקדות) בכרמים." בתקופת בית בית המקדש זה היה יום של שידוכים שבחורים ובחורות מוצאים את בכירי לבם.

במקומות אחרים, התלמוד מתאר את ט'ו באב כיום שבו התקיימו אירועים חיוביים ב"היסטוריה" של עם ישראל, כאילו ההיפוך של אירועי הטרגדיה של ט' באב. היום, במדינת ישראל החג הפך להיות "יום וולנטינו" (כדאי להגיד את זה באנגלית, זה יותר מובן) היהודי ויום של שידוכים במגזר האורתודוקסי.

פרשת השבוע עקב מביא עוד פרספקטיבה לחג האהבה – המילה "אהבה" מופיעה בפרשה שמונה פעמים (ומעל 30 פעמים בספר דברים כולו). כמובן, רוב המקרים קשורים לאהבה בין עם ישראל לבין ה' ולקיום מצוות כמו שכתוב, (דברים יא:א) "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְו‍ֹתָיו כָּל-הַיָּמִים."

מה זה האהבה שהתורה מתארת?

התפיסה של הרבנים הקלאסיים היא תפיסה של "ייסורין של אהבה." זאת אומרת שאהבת ה' מתבטא בהתנהגות כ"אבא אוהב שמחנך ומטהר את בניו....(אפילו אם זה מוביל ל)סבל." אבל התפיסה הזאת התחילה להתעמעם בימי הביניים. למשל, הרמב"ם לימד שסבל נגרם על-ידי גורמים טבעיים או שחיתות חברתית או שהוא מגיע מעצמנו, והוא דחה את ההסבר של "ייסורין של אהבה" כהסבר לאי-צדק, רוע, וסבל.

בראשית הפרשה כתוב (ז:יב-יג), "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. ספרונו (מאה ה-16 באיטליה) מפרש את "ואהבך", "בהיותכם בנים בדמותו כצלמו כאמרם ז"ל (אבות) 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום' ובזה יהיה נצחיות של ברית מאושר." כאן, אנחנו מקבלים דמות של יחסים חמים בין ה' לבין עם ישראל, כמו אב ובן שכל אחד רוצה בטובת השני ודואג אחד לשני.

יותר מאוחר בפרשה כתוב (י:יב), "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ." וספורנו מפרש כך, "וזה (האהבה) תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו. וכל זה הוא שואל לטוב לך..." אהבת ה' היא התחשבות וחיפוש יחסים טובים.

והפרשה לא רק מדגישה את היחסים עם ה' אלא גם כתוב פעמים על אהבת הגר – (י:יח-יט), "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר; וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר". התלמוד מציין שהמקרא מבקש מאיתנו לאהוב את הגר לא פחות מ-36 פעמים. (בבא מציע נ"ט:ב). יש חוקרי תנ"ך שטוענים שהמצווה הזאת חוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים, כי באמת הייתה לעם ישראל בעיה עם הערך הזה – כך שהיה צורך להזכיר להם כל הזמן לאהוב את הגר.

אפשר לפרש את הגר כהרבה דברים. אבל מה שבולט לי השבוע בין ט' באב המסמל חורבן מוחלט לבין ט'ו באב המסמל את אהבה ופתיחות, זה רציחת נער ונערה ופציעתם באורח קשה של עוד כמה נערים בירי במועדון הנוער הגאה בתל אביב במוצאי השבת שעבר. במאורע הזה, הופגנה אלימות קשה נגד ילדים שמתמודדים כל הזמן עם תחושות של להיות "אחר," להיות הגר.

התנועה ליהדות מתקדמת חרטה על דגלה את קבלת כל בן-אדם, כל צלם אלהים. כמו שספרונו פירש את האהבה של ה' לבני אדם כי הם בדמותו, כך גם עלינו לאהוב כולם – הורינו, ילדינו, שכנינו, יריבנו, והגר ולזכור שכולם בצלם אלהים. במקרה הספציפי הזה, אנחנו פותחים את ידינו ומקבלים לקהילתנו אנשים שמגדירים את עצמם כהומואים, לסביות, או טרנסווסטים. אסור לשכוח שהמסורת מלמדת שבית המקדש נחרב בשל שנאת חינם ויבנה מאהבת חינם.

בשבילי השנה, ט'ו באב הגיע בדיוק כשהעם צריך אותו. המסר של ט'ו באב והמסר של פרשת עקב הוא המסר שאני מתפללת שילווה אותנו במשך כל השנה – תזכורת על המחוייבות שלנו כבני אדם לאהוב ולא רק במובן הרומנטי אלא אהבה של נתינה, אהבה של סובלנות, אהבה של תמיכה בפני איום, אהבה של הקשבה, ואהבה של חיפוש דרך טובה יותר ביחד.

בעיני, זו בעצם משמעות קיומנו.