פרשת שמות

היא לוקחת את התינוק הבוכה, נפרדת מאמו המבועתת, ונעלמת לתוך הלילה. אם יתפסו אותה, היא והתינוק ייהרגו. "הבטיחי שבני יחיה!" צועקת אחריה האם בייאוש. היא מסתובבת לרגע, "אני לא יכולה להבטיח את זה, אבל אני כן יכולה להבטיח שאם ישאר איתך, הוא ימות."

אירנה סנדלר, הידועה בשם "יולנטה" הבריחה 2,500 ילדים מגטו וורשה במשך שלושת החודשים האחרונים לפני חיסולו. היא מצאה בית לכל ילד ונתנה לו שם חדש וזהות חדשה כנוצרי. היא רשמה כל שם וזהות על נייר סיגריות והחביאה את הרשימה בצנצנות שקברה בחצר. היא קיוותה לאחד את הילדים עם משפחותיהם אחרי המלחמה. ואכן, למרות שרוב הוריהם נספו בגטו או בטרבלינקה, רוב הילדים חזרו לקרובים שכן שרדו אחרי המלחמה.

סנדלר קיבלה את הפרס הפולני המכובד ביותר ב-2003 והיתה מועמדת לפרס נובל. הילדים רק הכירו אותה בשם "יולנטה". כשסיפורה התפרסם, הילדים התחילו להתקשר אליה פשוט כדי לומר לה – אני זוכר אותך! הוצאת אותי מהגטו! – גילוי שמה של האישה שהצילה אותם עורר בהם רצון חזק ליצור קשר איתה.

השבוע, אנחנו לא רק קוראים בפרשה חדשה, אלא אנחנו גם מתחילים לקרוא בספר חדש. אנחנו מתחילים לקרוא בספר שמות. למה הספר והפרשה נקראים "שמות"? השם נובע מהמילים הראשונות של הפרשה, "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ."

למה כתוב "שמות"? למה לא "נפשות" או "משפחות" או "אנשים"? הרב יעקב בן אשר, "בעל הטורים", כתב במאה ה-14 שהמילה "שמות" כאן מראה שבני ישראל לא שינו את שמותיהם כשהם ירדו מצרימה ובזכות זאת, הם זכו להיגאל. אבל המדרש מלמד שזכר השמות הוא זכר לצדיקים – הכוונה היא, שלומר את שמות האנשים זה כאילו להעיד על המעשים הטובים שלהם. כאן, לפי הפרושים, השמות מעידים על תכונות חיוביות של בני-אדם.

אבל אני חושבת שיש עוד סיבה שהפרשה נקראת "שמות". הסיבה הזאת נמצאת יותר מאוחר בפרק ג'. למדנו את הסיפור של משה – שנשלח בתיבת גומא בסוף על-שפת היאור, גודל על-ידי בת-פרעה, הרג מצרי שאותו ראה מכה עברי, וברח למדין כשפרעה גילה את מעשיו. הוא הפך לרועה צאן של יתרו, התחתן עם ציפורה, ורק אז נקרא לפסגת הר חורב, שם הוא פוגש את האלהים.

בשיחתם, בה מספר אלהים למשה על התוכנית להוציא את בני ישראל מעבדות במצרים, משה מעלה שוב פעם את נושא השמות. כתוב (שמות ג:יג), וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ? מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?" משה מבקש מאלהים לתת לו שם. על פני השטח, הסיבה לגילוי השם היא כדי לייצג את אלהים בפני בני ישראל. ואנחנו רואים שאלהים נענה לבקשה זו. כתוב (שמות ג:יד) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם."

יש הרבה פירושים ומשמעויות לשם הזה של אלהים – במדרש, כתוב "אמר לו הקב"ה למשה אמור להם: אני שהייתי, ועכשיו אני הוא, ואני הוא לעתיד לבוא, לכך כתוב כאן אהיה שלש פעמים (שמו"ר ג ו).

אבל, למרות שמשה אומר שהוא מבקש את השם כדי לומר אותו לאחרים, אנחנו רואים שהשם הזה לא מופיע בשום מקום אחר בתורה – משה לא מגלה לבני ישראל את השם הזה. בעצם, לפי הרב גונתר פלאוט, "מזה, אנחנו יכולים להסיק שההתגלות הזאת לא היתה מיועדת לבני ישראל בכלל ומשה לא באמת ביקש את השם למען העם. משה ביקש את השם בשביל עצמו והתשובה שהוא קיבל גם מיועדת רק בשבילו. כשמשה שואל, "מה אומר אליהם?" הוא (באמת) שואל כדי לרצות את צרכיו בלבד..." (ע')

מה יש בשם שכל כך חשוב לדעת אותו? הפילוסוף מרטין בובר אמר, "השם ה'אמיתי' של בן אדם הוא התמצית שלו, מזוקק מההוויה האמיתית שלו....ועוד, הוא נוכח ב(שם האמיתי שלו) כך שמי שיודע את השם האמיתי או איך לבטא את השם בדרך הנכונה יכול לשלוט בו.... דרך השם, אפשר לגשת אל בן-אדם ואפשר לשלוט בו." (ע' 399 – פלאוט)

בבקשתו לדעת את שם אלהים, משה מחפש יחסים עם אלהים וגם שפה משותפת עם אלהים. הוא מחפש יחסים הדדיים -- ואלהים נענה לחיפוש הזה. כתוב בעוד מדרש על פירוש השם, "(מנורת המאור הראשון פרק הצדקה) ומהו 'אהיה אשר אהיה'? -- כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך."

אני חושבת שהפרשה רוצה ללמד אותנו שיעור חשוב על כוח השם. קודם כל, השם שלי חשוב – השמות בתחילת הפרשה אומרים לנו – כל אחד חשוב ונחשב ויכול ליצור שם טוב בעולם. והחוויה של משה בסנה הבוער מלמדת אותנו שלכל אחד יש האפשרות להתחבר אל אלהים עם שם מיוחד המיועד רק בשבילו. השם שלי לאלהים מאפיין את היחסים הייחודיים והמיוחדים שלי עם אלהים שאין לאף בן אדם אחר עם אלהים. נתינת השם נותנת לי בעלות על היחסים שלי עם אלהים – אני יכולה לדרוש מהאלהים שלי אבל אני גם אחראית על חלקי – כמו שממשיך המדרש שאלהים אומר בקשר לשם אהיה-אשר-אהיה, "אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה אף אני אפתח את ידי."

היסטוריה בנוייה משמות האנשים – השמות הטובים של אנשים כמו אירנה סנדלר וכל אחד שעושה צדק בעולם. ובחיפוש שלנו אחר קשר עם אלהים, עלינו לחשוב על איזה סוג של קשר אנחנו רוצים ליצור ולנסות לתת לזה שם. ועם נתינת השם, אולי גם אנחנו יכולים ליצור יחסים יותר אינטימיים עם בוראנו.