פרשות קודמות:
ערב ראש השנה
מספרים על רב חסיד נודע שבימים הנוראים הניח את המחזור שלו על העמוד בבית הכנסת, פתח אותו בעמוד הראשון והלך הביתה. באו תלמידיו ושאלו, "רבי! מה אתה עושה? רק התחלנו את התפילות!" והוא אמר, "פשוט – אני פונה לה' ואני אומר, 'אלוהים שבשמים, אינני יודע איזו תפילה לשאת לפניך. הנה לך המחזור כולו – בחר לך איזה תפילה שתרצה...."
אז טוב שפתחנו את המחזור ועוד לא חזרנו הביתה!
ראש השנה, שפותח את השנה החדשה, מציע לנו הזדמנות לפתוח. המסורת היהודית רואה בפעולה של "לפתוח" פעולה חיובית ביותר ותמיד מבקשת מאיתנו לפתוח. במיוחד בימים האלה יש הרבה דברים הנפתחים בפנינו והצעות לחידוש ולהתעמקות.
בימים האלה התפילה מדברת על "ספר חיים" קוסמי שנפתח, שאנחנו מבקשים להיכתב בו. בתחילת תפילת עמידה, אנחנו מוסיפים לנוסח הרגיל, "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים." ובסוף, כתוספת לברכת השלום אנחנו אומרים, "בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, ניזכר וניכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום".
מה זה הספר הזה? המטפורה מופיעה פעם ראשונה בתהלים. בשיר "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד" (תהלים סט), המשורר מתאר מצב שהוא מרגיש שהוא טובע במעמקי מים של אויביו ומבקש שהם "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:" על בסיס הפסוק הזה, הובאו פירושים רבים בתלמוד ובמדרש על שלושה ספרים הנפתחים לפני ה' – ספר הצדיקים, ספר הרשעים, וספר של הבינוניים. כמובן, רובנו נמצאים כרגע בתוך ספר הבינוניים. ובמיוחד בימי התשובה האלה, עלינו להתבונן במעשינו ולשאוף להיכתב בספר הצדיקים. אז ראשית כל, ההזמנה בערב ראש השנה היא בשביל כל אחד מאיתנו לפתוח את "ספר החיים" שלו ולהתחיל להתבונן ולעשות חשבון נפש.
יש תופעה שהרבה אנשים מגיעים לבית הכנסת לתפילה בימים הנראים. יש איזה צורך בימים האלה להשתתף במעמד התפילה כקהל. אנחנו שומעים גם בפתיחת תפילת עמידה את ההזמנה לתפילה דרך מילות תהלים, "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך." (תהלים נא) כאן, יש בקשה שלנו לקבל עזרה בפתיחת השפתיים כדי להתפלל. למה לבקש דבר כזה? אולי כי לפתוח ולומר תפילה זה לא דבר כל כך קל. לא קל לעמוד ולומר מה שבליבנו. לפעמים אנחנו באים לתפילה לא שלמים עם עצמנו או עם העולם. ולפעמים גם קשה לפתוח כשאנחנו רגילים להיות סגורים. מפרש התנ"ך רש"י (מאה ה-11 בצרפת) רואה את פתיחת השפתיים לפני אמירת התהילה כסוג של מיני-כפרה – כלומר, אי אפשר להתפלל עד שנשפוך את הייסורי נפשנו. והמלבי"ם (מאה ה-19, מזרח אירופה) מסב את תשומת לבנו לפעולה הכפולה בפסוק – השפה היא חיצונית וצריך לפתוח אותה כדי להגיע לפנימיות דרך הפה. זאת אומרת, לפתוח זה תהליך. הערב אנחנו מתחילים תהליך שבו אנחנו מנסים לפתוח את עצמנו כדי להביא את ה"אני" האמיתי והפנימי החוצה לעולם.
בראש השנה, אנחנו פותחים את האוזניים לשמוע את השופר. תפקיד השופר הוא לעורר אותנו, להשמיע קול אזעקה – התעוררו! מהר! במסורת, השופר הודיע על הזמנים והמלחמות. השופר הפיל את חומות יריחו. קול השופר אמור לחדור אלינו עמוק – לפי החסיד הרב צדוק הכהן מלובלין (מאה ה-19) פרי צדיק דברים לראש השנה), תקיעת השופר אמורה לבוא "לתקן...כעס...(ו) על ידי זה יתעורר השופר הגדול להיות נקבע במעמקי הלב..." זאת אומרת, אם נפתח את האוזניים, אז השופר יכול להיכנס ללב. ולא רק זה, אלא השופר יכול לרפא – אחד מקולות השופר נקרא "שברים" ואולי מהסיבה שהוא קורא לנו לאסוף את השברים בחיינו ולעבוד לתקן אותם. וכך הנביא ישעיה קורא "כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ". (נח:א) אנחנו נקראים לקחת את קול השופר הנכנס דרך האוזניים ומעורר ומתקן את הלב, ולהפוך אותו לקול מעצים שייצא מפינו כדי שנוכל גם לגרש כעס ושנאה ושאננות מהעולם.
בימים הנוראים, אנחנו מוזמנים לפתוח את ידינו. דווקא סביב יום כיפור – היום שבו אנחנו צמים -- הרבה קהילות, כולל קהילת דרכי נעם, אוספות מזון למען הנזקקים בעקבות קריאת ישעיה, "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:" (נח:ז) כל שנה, קהילת דרכי נעם תורמת מזון לנזקקים ברמת השרון והתרומה מתקבלת בברכה. אבל השנה, בפעם הראשונה, לשכת הרווחה הקדימה אותנו והתקשרה אלינו כדי לבקש את התרומות שלנו. בשנה הקשה הזאת שיש יותר נזקקים והרבה עמותות חסד פשטו את הרגל, התרומות שלנו משמעותיות על אחת כמה וכמה. כמו שכתוב בתהלים (קמה), "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:". ראש השנה מזכיר לנו לפתוח את ידינו ולתת במיוחד לאלה שאין להם.
הרמב"ם (ספרד\מצרים מאה ה-12) מוסיף שהימים הנוראים מנסים לפתוח פתח בשבילנו להיות בני אדם יותר טובים במשך כל השנה. הוא מציין ש"נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל השנה." אבל המטרה, ממשיך הרמב"ם, היא, ש"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב....עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה...." התקווה היא שאווירת ראש השנה תשפיע עלינו במשך כל השנה לעשיית חשבון נפש מתמיד ולראות בכל יום את חשיבות המצווה והנתינה.
החסידים מספרים סיפור על רבי מנדל מרימנוב שהיה אומר שבשעת תפילתו, כל האנשים אשר ביקשו ממנו שיתפלל למענם אל ה', עוברים לפניו במחשבתו.
התפלא אחד מתלמידיו על כך שאמר: איך אפשר הדבר? הרי השעה אינה מספיקה לזה – יש כל כך הרבה מבקשים תפילה ועזרה! השיב לו רבי מנדל: "מצוקתו של כל אחד – רישומיה נחרתים בלבי. בשעת תפילה, אני פותח את הלב ואומר: ריבונו של עולם, קרא נא מה שכתוב כאן!" (ע' 300)