ערב ראש השנה

אתה זוכר כשאבא לימד אותך לשחק כדור רגל? את זוכרת כשאמא חיבקה אותך ושמה פלסטר על הברך כשנפלת מהאופניים? אתה זוכר איך אבא כעס כשנכשלת במבחן? את זוכרת איך אמא התנגדה לאהוב הראשון שלך?

כולנו הבן או הבת של מישהו – כולנו גודלנו על-ידי מישהו. והרבה מאיתנו הורים עכשיו, גם הורים חדשים וגם הורים וותיקים. יחסי הורה-ילד הם, כפי שהרבה מאיתנו יכולים להעיד, יחסים מורכבים מאוד. לפי החוקרים, יחסי הורה-ילד הם גם היחסים שמעצבים יותר מכל את חיינו.

ב-Journal of the American Medical Association, נכתב, "תינוק בחודש הראשון לחייו נולד עם יכולת אינסטינקטיבית ורצון לחקות התנהגות של בני אנוש מבוגרים. מצאו בתינוקות אפילו בשעות הראשונות לחייהם שהם מחקים מגוון פרצופים של מבוגרים, וזאת עוד לפני שהם מפותחים מספיק כדי לדעת שיש להם פרצופים מקבילים לאלה שהם רואים.

"מחקר אחר מציין שהסבירות שילד יעשן מוכפלת אם הורה אחד מעשן וכפול ארבע אם שני ההורים מעשנים. נתונים מסקירת הבריאות הלאומית הנורווגית מראים שהסבירות שנער יאכל דיאטה דלת שומן גדולה פי חמש אם אחד מההורים עושה דיאטה דומה. יש יחס דומה לגבי שתיית אלכוהול, חגירת חגורות בטיחות, והתעמלות....

מי אנחנו ואיך אנחנו מתנהגים משפיע על מי הילדים שלנו ואיך הם יתנהגו. אני מעלה את הנושא הבוקר מפני ששתי הפרשיות שאנחנו קוראים בראש השנה מלמדות אותנו על יחסי הורה-ילד. בקריאה של היום, יצחק נולד לאברהם ולשרה ואברהם שולח את הגר ואת ישמעאל, בנו בכורו, למדבר – פעולה שכורתת את ישמעאל ממנו. בקריאה של מחר, אברהם מעלה את יצחק לקורבן לאלהים בסיפור ה"עקידה."

הבה נחקור את היחסים האלה ונראה מה הקשר לרעיונות של ראש השנה, היום הפותח את ימי תשובה, הימים הנוראים.

מה המשמעות של הורות בשביל אברהם, שרה, והגר? אולי אברהם פחד שלא יוולד לו בן שיירש את המורשת והנכסים שלו. הוא מקבל יורש בישמעאל – ההודיה שלו ניכרת בשם שהוא נותן לבנו. כשיצחק נולד, ההודיה שלו הוכפלה. נראה שהוא אוהב את שני הבנים במידה שווה. אולי הגר, שלא היתה לה הרבה נחת בחיים, גאה ומלאת תקווה שישמעאל ימשיך למצוא חן בעיני אביו. אולי שרה הייתה בתחילה צינית לגבי הבטחת אלהים שהיא תלד בגיל 90, אבל מהרגע שנולד יצחק, היא מלאת אושר ובאינסטיקט אימהי שומרת על המתנה היקרה הזו עם כל כוחה.

כל אחד עם החלומות ועם הציפיות שלו. אבל, "קשה ליישב את כל החלומות של כולם במקום אחד ובזמן אחד." שרה מחליטה שבנה יהיה היורש היחיד של אברהם ומפעילה את זכותה כאשת אברהם לשלול את זכויותיה של שפחתה (לפי מסמכים של חקיקה עתיקה במזרח התיכון, זה היה מאורע מצוי ). חלומות הגר התרסקו כשהיא וישמעאל גורשו למדבר. אברהם נקרע בין הבן הבכור לבין הבן של האישה האהובה שלו.

העניינים לא תמיד מסתדרים כמו שהיינו רוצים. במקרה של שני הבנים, הוריהם מסכנים את חייהם. עם מילים מקבילות, "וישכם אברהם בבוקר" גם לשלוח את ישמעאל למדבר וגם לקחת את יצחק למקום שאלהים יומר לו. במדבר, הגר אמו של ישמעאל מזניחה אותו ("ותשלך את הילד מתחת אחד השיחים") ומשאירה אותו למות.

במקרה של ישמעאל, החוויה במדבר עזרה לו ולצאצאיו לשרוד – הוא הוליד שבטים ערביים אמיצים ששיגשגו במדבר. במקרה של יצחק, בכל דור אנחנו קוראים את סיפור עקידת יצחק בזוועה ומתבוננים ב"עקידה" של הדור הזה (כמו "ירושה" של חיים גורי ו"הגיבור האמיתי של העקידה" של יהודה עמיחי ועוד).

לכל אחד יש תקוות וציפיות לילדים שלו. מה ה"שרה" בתוכנו – איך אנחנו מנסים לשמור על ילדנו ולתת להם מה נראה לנו הטוב ביותר בעולם? מה ה"הגר" בתוכנו – איך החולשות שלנו משפיעות על יחסנו עם ילדנו? מה ה"אברהם" בתוכנו – איך רצוננו ליצור סדר משפחתי משפיע על התיחסותנו לילד אחד או ילד אחר? איזה מחיר ילדינו משלמים כדי שנוכל להגשים את חלומותינו ומטרותינו?

המלכוד הוא שאנחנו אף פעם לא יודעים בדיוק איך מה שאנחנו עושים משפיע על איך הם ייצאו לעולם. לפי כוונת הוריו, יצחק יוצא עם הפרס של הירושה מאביו – הבכורה והעושר הנצבר. וישמעאל אמור לצאת בתור המפסיד עם "ירושה" של חיים בודדים במדבר. אבל, יש רמז בתיאור מוקדם בסיפור שבזמן שיצחק הוא ה"צחוק" של שרה (כא:ו), ישמעאל עצמו הוא ה"מצחק" (כא:ט). יצחק הוא פסיבי בזמן שישמעאל הוא אקטיבי. לכן, התוצאות הלא מכוונות אולי הן שחיי ישמעאל במדבר גורמים לו להיות עצמאי ולדעת איך לטפל בעצמו. ובניגוד לכך, יצחק מטופל על-ידי אנשים אחרים כל חייו ומכוון על-ידיהם. הוא יוצא פסיבי – הוא לא מוחה פעם אחת בעקידה ויותר מאוחר אשתו רבקה מכוונת את גורל בניהם ולא הוא.
בדרך כלל, הורים הם המודלים הראשיים לחיקוי מצד ילדיהם. הסיפור של יצחק וישמעאל מלמד אותנו שיש לנו השפעה על גורל ילדנו גם בעניינים מובהקים כמו בחירת בית-ספר ותזונה וגם אפילו בניואנסים קטנים, עם תוצאות שהתכוונו אליהן וכאלה שלא. כל דבר יכול להשפיע.
כדי להדגים איך זה יכול לקרות היום, אני רוצה לספר סיפור עכשווי אמיתי על אישה ש"הלכה לסופרמרקט עם ילדיה. הפקידה שכחה לתת לה את ההנחה הנכונה למוצר מסויים. האישה ניגשה אל מנהל הסופר והסבירה את הטעות. המנהל לא כל כך התעניין בתלונה ואפילו התנגד בהתחלה, אבל בסוף הוא נתן לה שמונה שקלים פיצוי. בדרך הביתה, האישה הבינה שהמנהל החזיר לה יותר מדי כסף. אבל היא כבר איחרה ולא יכלה לחזור לסופר.

בלילה, היא לא יכלה לישון. היא רק חשבה על הכסף בארנק שלא היה שלה. בבוקר, בדרך לבית-הספר, היא מיהרה עם הילדים לסופר. שם, לפני ילדיה, היא הסבירה למנהל את הטעות שהוא עשה אתמול. הסיפור לא כל כך עניין את המנהל אבל הוא לקח את הכסף והחזיר אותו לקופה.

עברו כמה חודשים. בנה של האישה עבר מבחן קשה בבית-ספר. רוב התלמידים לא הצליחו אבל הוא קיבל ציון 100%. המורה שיבח את הילד על הצלחתו בפני כל הכיתה. מפני שכל כך הרבה תלמידים נכשלו, המורה עבר על התשובות הנכונות בקול רם. בחזרה הזאת, הילד ראה שהוא כן עשה טעות במבחן אבל המורה לא שם לב אליה. במשך כל החזרה, הילד נאבק עם רצונו להישאר עם ה"100%". בסוף, המצפון ניצח. אחרי השיעור, הוא ניגש אל המורה וציין את הטעות.

בבית, הילד סיפר לאמו את הסיפור. היא שיבחה אותו שהוא הקריב את ה"100%" למען האמת. הבן הסביר שהיה קרב סוער בתוכו בזמן שהוא הקשיב לחזרה. אבל, הוא פתאום זכר את אמו המוטרדת מחזירה את הכסף למנהל הסופר. הוא אמר לה שברגע הזה, הקרב הפנימי הסתיים והוא ידע מה הוא יעשה."

הרבה פעמים, אני שומעת אנשים אומרים שיותר קשה לגדל ילד היום, שהעולם הרבה יותר מסובך היום. כשאני קוראת את הסיפורים של אבותנו ואמותנו בתורה, אני רואה אנשים לא מושלמים, דומים לנו, שעומדים בפני דילמות מורכבות מאוד בשאלות של מקצוע, שאיפה, ומשפחה. אבותנו ואמותנו עמדו בפני החלטות קשות לגבי גידול ילדים בדיוק כמונו היום.

ולמרות שילדנו שוהים הרבה שעות בבית-ספר, אנחנו עדיין המורים העיקריים שלהם בענייני ערכים ומוסר. ולמרות שאנחנו חיים בחברה רב ערוצית, ההורים הם עדיין בראש טבלאת הרייטינג.

אז, עלינו להחליט –

אם אני רוצה שהילד שלי יהיה נאמן למילתו, אז גם אני צריכה לעמוד בהתחייבויות שלי. ואני צריכה לתת לו הזדמנויות להוכיח את עצמו.
אם אני רוצה לגדל את הילדה כך שתעריך את המורשת היהודית שלה, אז, אני צריכה להראות לה שזה גם מעניין אותי דרך לימוד יהדות או קיום מסורות.
אם אני רוצה שהילד שלי יקשיב, אז, אני צריכה גם להקשיב.
אם אני רוצה שהילד שלי יהיה עצמאי וסקרן, אז לפעמים אני צריכה לתת לו לנסות וגם להיכשל לבד.

מה בכל זאת הקשר לראש השנה?

לפי הרבה איימי פרלין (וושינגטון די. סי, עכשיו), "העיקר בראש השנה הוא לבוא להשתנות ולהשתוקק לצאת עם התקווה שאנחנו כן יכולים לשפר את היחסים היומיומיים שלנו. העיקר של חיים הוא לעשות – לעשות מה שנכון לנו, לעשות מה שנכון לילדנו, לעשות מה שנכון להורינו, ולעשות מה שנכון לעולמנו...."

בזמן שאנחנו מהרהרים בשנה שחלפה ובשנה הבאה, אני מאמינה שהקריאה בתורה בראש השנה מנסה ללמד אותנו שבלב כל התקוות, האידיאלים, התסכולים והחלומות שלנו ניצבת המשפחה. זה התחום העיקרי של השפעתנו ויחסנו. היחסים האלה הם לעיתים קרובות מסובכים ועדינים. לא משנה באיזה שלב של חיים אנחנו נמצאים, אנחנו חייבים להיות מודעים לעצמנו כמשמשים דוגמא לילדנו. אנחנו חייבים לחשוב איך אנחנו רוצים שילדנו יגדלו ולטרוח להדגים להם זאת. מי אנחנו והציפיות שיש לנו מילדנו משפיעים על מי הם היום ומי הם יהיו בשנה הקרובה.

המסורת מלמדת אותנו שבראש השנה, אלהים פותח את "ספר החיים" לבחון מי ייכתב בו. למה המילה "חיים" ברבים? ללמד אותנו שהספר הזה הוא לא רק שלי – הוא של כולנו, שאנחנו לא חיים לבד. חיי משפיעים על אחרים. החלטות שקיבלו אבותנו ואמותנו התוו את הדרך בשבילנו. ואנחנו האבות והאמהות לדורות הבאים.