פרשת אחרי מות-קדושים

יש לי ידיד שלא משנה מה הוא עושה בשבת – אם הוא הולך לבית כנסת או לא, אם הוא עובד או נח, אם הוא לומד תורה או הולך למסיבה , אם הוא באותו אזור זמן או בחצי השני של כדור הארץ, לא משנה גם אם היחסים תקינים או אם הם רבו השבוע – כל יום שישי הוא מתקשר להורים שלו לאחל להם "שבת שלום." תמיד התפלאתי כשהיינו ביחד – אם ברחוב, במסעדה, ובאחד הטיולים שלנו בישראל או באירופה, הוא אמר לי, "רגע, אני צריך להתקשר להורים של לומר להם 'שבת שלום.'"

ורק בזכות פרשת השבוע אני עכשיו מבינה למה. בראש פרשת קדשים, החלק השני של הפרשה הכפולה השבוע אחרי-קדשים, כתוב, (ויקרא יט:ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם."

זאת לא הפעם הראשונה שמצוות שקשורות להורים ולשבת מופיעות בתורה. שמענו בעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אמך" וגם "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" אני חושבת שעורך התורה חיבר את עניין יראת הורים ושמירת שבת כאן בפרשת קדשים כדי ללמד אותנו על הקשר הערכי ביניהם.

הרב לורנץ קושנר מצטט את החתם סופר, (מאה ה-18-19 בהונגריה) שאומר "תפקיד (ההורים) היה ליצור חיים חדשים....שבת היא סיום עבודת הבריאה. אם היה עלינו להתמקד בהתחלה בלבד, היינו אמורים לקדש את יום ראשון. אם כן, נראה שמצוות שבת ומצוות כיבוד הורים סותרות אחת את השנייה... הבעיה היא איך ליישב בין (שתי המצוות האלה)....לפי רבנו, המצוות נמצאות כאן בסדר הזה כדי ללמד אותנו משהו -- ללמד שעלינו לכבד גם את הורינו וגם לשמור את השבת ובכך לצאת ידי חובתנו בנוגע ל"חשיבות המקורות" וה"מטרה של בריאת העולם." כלומר, החיבור של יראת הורים עם שמירת שבת יוצר רצף בין הראשית לבין התכלית.

זה רעיון יפה אבל אני רואה בצירוף הערכים האלה גם עניין פרקטי.

אור החיים (מאה ה-18, איטליה וארץ ישראל) מביא שתי דרכים להבנת הפסוק הזה – בחינה חיצונית ובחינה פנימית. לגבי הבחינה החיצונית, הוא מסב את תשומת לבנו לעובדה שיש שילוב של יחיד ורבים בתוך הפסוק ככתוב, "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ." והוא מסביר, " תיראו לשון רבים, כי במורא אחד ירא שנים וזה (לפי האמירה בתנחומא תצא א) 'מצוה גוררת מצוה'". אור החיים טוען כאן שכיבוד\יראת הורה אחד מביאה את האדם לכבד גם את ההורה השני. אני לוקחת את הרעיון של "מצוה גוררת מצוה" הלאה, לומר שיראת ההורים גוררת שמירת שבת, וההפך ששמירת השבת עוזרת לאדם לכבד\לירא את הוריו. אנחנו בעצם רואים את התופעה הזאת בהרבה משפחות בישראל – הרבה משפחות עושות מאמץ להיפגש לארוחה בשבת, אם זה בערב שבת או בצהריים. הרבה פעמים, הארוחה הזאת דוחה כל פעולה אחרת – מפגש עם המשפחה עומד במרכז השבת. ולא רק משפחות של קשר דם – יש ערך גם בלדאוג לאחרים שיהיה להם איפה לסעוד בשבת וכך נוצרות משפחות בלי קשר דם. זה אחד מהתפקידים של קהילה – לכבד כל אדם וליצור קשר במיוחד בשבת.

לגבי הבחינה הפנימית, אור החיים מביא רעיון מספר הזוהר שמדמה את ליל שבת לכלה ויום שבת לחתן. כמו שכלה וחתן הופכים לאם ואב כשהם מביאים ילדים לעולם, כך נובע שליל שבת הוא אם ויום שבת הוא אב --שזה גם מתאים לסדר המופיע בפסוק – "איש אמו ואביו תיראו" – אמו ליל שבת ואביו יום שבת.

זאת אומרת שכשאנחנו שומרים על השבת, אנחנו מתייחסים אל שני הצדדים של אישיותנו – הזכר (אבא) והנקבה (אמא). בדרך זו אנחנו שואפים לשלמות בעולם ובתוכנו. בשבת, יש לנו את החיבוק המנחם של מנוחה, משפחה, וסעודה מזינה לגוף ולנפש. בשבת יש לנו גם את המאבק האינטלקטואלי על שאלת משמעות השבת עבורנו וההחלטות על מה עושים ומה לא עושים כדי להבדיל את היום הזה משאר ימי השבוע.

אין דבר העומד לבדו בעולם – כל דבר מושפע מדבר אחר. וכאן בפסוק אחד בתורה, יש לנו את הצירוף של שתי המתנות היפות ביותר ממסורתנו – ההורים והשבת – הראשית והתכלית, האבא בתוכנו והאמא בתוכנו, והיחסים בין כולנו שהם בלתי נפרדים מיחסנו עם היקום.