ערב סוכות

מעטים האנשים השמים ליבם לכך שהלוח העברי הנהוג בימינו אינו תואם את מהלך הלוח כפי שהוא מוזכר-מפורט בתורה.

אחת הסיבות לכך היא העובדה שבמשך השנים מאז שהחקלאות פסקה להיות הגורם המפרנס את מרבית העם, הפכו החגים שעיקרם היה חג הודיה לאל על היבול העשיר שהתקבל, לחגים המסמלים-מזכירים מאורעות שקרו בשחר תולדות העם.

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם נצטוו בני ישראל. כנאמר (שמות, כ"ג 14-17):

שלוש רגלים תחוג לי בשנה.את חג המצות תשמור...למועד חודש האביב כי בו יצאת ממצרים...

ובהמשך נאמר:

וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה...

ספר ויקרא (כ"ג, 23-44) ודברים (טז') מפרטים את מועדי החגים וטעמם. מהם אנו מבינים
שמתוך שלושת הרגלים, שניים הם חגים שבסיסם חקלאי טהור בעוד שהשלישי הוא חג המנציח את יציאת מצרים, גלגולו הראשון של חג עצמאות.

על השאלה מדוע חג המציין את ראשית התגבשות האומה הישראלית חל בראשית האביב אפשר להתווכח, אולם בחירת חודש האביב לציון ראשית השנה החקלאית ברור, אם נזכור שבני ישראל שהו במצרים שאינה מבורכת בגשמים כ- 400 שנה. גאות הנילוס המסתיימת בתחילת הסתיו (או אמצעו), מאפשרת לחקלאי להתחיל את זריעת תבואות החורף, שזמן הבשלתן בין תחילת חודשי האביב לתחילת הקיץ.

בארץ ישראל משטר הגשמים מחייב את זריעת השדות במשך עונת הסתיו, קציר החיטה לסוגיה מתחיל באביב. שנאמר:

בחודש הראשון בארבע עשר לחודש בין הערביים פסח לאדוני ...

ובהמשך:

כי תבואו אל הארץ ... וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ... והניף הכהן את העומר לרצונכם. ממחרת השבת יניפהו הכהן ...

שיאו של קציר החיטים נחוג כעבור חמישים יום, כנאמר:

וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את העומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה.

עד כמה שזה מפליא (או לא), אין בתורה כל רמז המקשר את חג השבועות עם מתן התורה. מה שכן מוזכר ומודגש, זו המצווה:

ובקצורכם את קציר ארצכם לא תכלה את פאת שדך... ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם

לפני חג ההודיה הבא לציין את אסיף תבואות הקיץ ותום השנה החקלאית, אנו מציינים שני חגים שאין להם ולחקלאות כל קשר, ככתוב בדברים כט':

ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם

ובהמשך:

ובעשור לחודש השביעי הזה יהיה לכם מקרא קודש ועיניתם את נפשותיכם

ההדגש הוא על עינוי הנפש ולא עינוי הגוף כי הנפש היא זו הזוכרת את מעללי האדם במשך השנה. בהמשך (במדבר כט') נאמר:

בחמישה עשר לחודש השביעי מקרא קודש יהיה לכם....

מפורטים רק הקורבנות שיש להביא להקריב במהלך החג. אולם אם נפתח את ספר ויקרא ונקרא את פרק כג' פסוק לט', נמצא את הקשר ההדוק לחקלאות ולהודיה לאלוהים על היבול, שנאמר:

באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג אדוני שבעת ימים...

ורק לקראת סוף הפרק, כמעט כבדרך אגב, ניתן הציווי לשבת בסוכה לזכר יציאת מצרים. לעומת הפירוט הקורבנות שיש להביא הניתן בספר ויקרא ובמדבר בחג הסוכות, ספר דברים (פרק טז' יג') , מדגיש את אופיו החקלאי של החג ככתוב:

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגורנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה בנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה, אשר בשעריך.

חז"ל תהו מה פתאום מצווים בני ישראל לשבת בסוכה בחג האסיף, כזכר ליציאת מצרים, ונתנו לכך זאת נימוקים מנימוקים שונים. הם שכחו או התעלמו מכך שבעונות אסיף תבואות שדה וכרם ישנם אנשים שאוהבים לקחת-לסחוב (או כפי שתמיד אמרנו בנעורינו, לפלח) מפרי הארץ שלא עמלו לגדלו. בחודשי האביב המאוחרים וראשית הקיץ זה טבעי להקים סוכה במקשה, אבל בסתיו? בכול זאת כדי למנוע נזק גדול מידי היה נהוג (וגם עתה) להקים סוכה בשדה כדי שלשומר או לבני משפחת האיכר יהיה מקום מוצל לנוח בו בשעות היום ולהסתתר בעת מטר פתאומי.

השומרונים והקראים נוהגים לבנות את הסוכה, ובהידור רב, בתוך הבית. לטענתם המצווה המפורשת (ויקרא כג', מב'-מד') אומרת במפורש "בסוכות תשבו שבעת ימים, כול האזרח בישראל ישבו בסוכות." ולא כול כך נוח (ומעשי), להעביר את כול תכולת הבית לסוכה הפרוצה לרוח ולכול תהפוכות מזג האוויר בסתיו.