פרשת ויגש

לרובנו, היום הוא פשוט עוד תאריך בלוח השנה – 25 לדצמבר.  לומר את האמת, העובדה הזאת היא עוד יתרון מבחינתי לחיים במדינת ישראל.  אבל מי שמסתובב בירושלים השבוע אולי שם לב לכמה סימנים כמו אורות צבעונים בחצר של ימק"א ובעיר העתיקה ברובע הנוצרי כמה מסעדות עם עץ אשוח בחלון ופסלים של סבא עם זקן לבן לבוש בחליפה אדומה העונה לשם "סנטה קלאוס".  ומי שמסתובב עכשיו בחו"ל שומע אותם שירים ברדיו כל הזמן ומוצף במבול של פרסומות שמציעות מתנות שחייבים לקנות.  היום הוא, כמובן, חג המולד.  ביום הזה, באמת אפשר לומר שטוב לגור בארצנו ולא בארצות הגויים!

פרשת השבוע, פרשת ויגש, בכל זאת נותנת לנו תמונה של יתרון במגורים בארצות הגויים.  בעצם, כל ספר בראשית הוא סיפור על איך אבותינו ואמותינו חיו בחברת הגויים.  במיוחד גיבור הפרשה שלנו, יוסף, התבולל יותר מכולם –  מקבל שם מצרי, מתחתן עם בת איש דת מצרי, ויושב כסגן של פרעה בזמן שהוא מקבל את אחיו המתחננים לאוכל בארמון שלו – אפילו לבוש כמצרי עד כדי כך שלא מכירים אותו.

שאלת יחסי ישראל עם הגויים היא לא שאלה פשוטה.  הסתכלות אחורה לאורך ההיסטוריה של עמנו מגלה גלים של אהבה ושנאה. חוינו יחסים טובים בתקופת יוסף, המלך שלמה, גיור של שבטים שלמים בתקופת בית השני, תקופת תור הזהב בספרד, הזמנת מלך פולין ליהודים להתיישב בארצו, וגן עדן הזכויות בצפון אמריקה של ימינו.  אנחנו גם זוכרים יחסים רעים מאוד – מלחמות מלכי ישראל עם שכניהם, כיבוש הרומאים, גירושי ספרד, אנגליה, גרמניה ועוד, השואה, וכמובן מלחמות ישראל בזמננו.

עם ההיסטוריה עמוסה על גבינו, איך עלינו להסתכל היום על הגויים?

שאלה מורכבת שמובילה לדיון ארוך, אבל לצורך פרשת השבוע שלנו אני מציעה להביט על הדמות של יוסף.  כולנו יודעים שביהדות יש את המושג של משיח שלפי האגדה אמור להגיע לירושלים על חמור שאליהו הנביא מוביל, להחיות את המתים, ולהחזיר את כל העולם למצב אידיאלי של מלכות ה'.  הוא נקרא "משיח בן דוד".  אבל יש עוד משיח בספרות היהודית שמקבל הרבה פחות תשומת לב: הוא נקרא משיח בן יוסף.  במדרש ובתלמוד, מסופר על משיח בן יוסף ש"מקבץ נדחי ישראל ומנצח את אדום ואת כל המדינות השכנות, בונה מחדש את בית המקדש ומחדש בו את העבודה, וכך ישראל נהנית משקט ל-40 שנה. בסיום תקופה זו," אומר המדרש, "יקום מלך רשע...(ש)יתקוף את ישראל ויהרוג את משיח בן יוסף בחוצות ירושלים." [1]  ורק אחר כך יבוא משיח בן דוד לגאולה הסופית.  כאן, תפקיד משיח בן יוסף, הוא להכין את הקרקע לגאולה.

במאה ה-18, הגאון מווילנה תיאר את משיח בן יוסף אחרת.  הוא אמר ש"בן יוסף הוא הכוח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא", היינו בדרך הטבע."  הוא אומר שגזירת דין של משיח בן יוסף התבטלה בגלל הייסורים של עם ישראל כשישבו בין הגויים, ומסירות הנפש של היהודים במשך ההיסטוריה.  "לשיטתו, עם ישראל לא יזכה לגאולה פלאית ופתאומית, אלא גאולתו תתבצע בשלבים, כמו בבניית בית שני – ברשות ובסיוע של אומות העולם...."  כאן, ביאת הגאולה תלויה בחברות ובשיתוף פעולה עם עמים אחרים.

הרב אברהם יצחק קוק, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל אומר שמשיח בן יוסף מייצג את "הכוח החומרי המבטיח את חוסנו הכלכלי והביטחוני של עם ישראל...."  הרעיון הזה משתקף בתפקיד יוסף בפרשת השבוע שלנו – כדי לעזור למשפחה שלו לשרוד ולכלכל ולהאכיל אותם, יוסף הבין שמשום כך הוא נשלח לחיות בארץ נוכריה ולהתחבב על פרעה והעם המצרי.

בחזון של הנביא יחזקאל, בהפטרת השבוע, משיח בן יוסף גם משרת כדמות שיכולה לאחד את כל אומות העולם, שכתוב (יחזקאל יז: יט, כה-כו, כח), "...כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל <חברו> חֲבֵרָיו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי:....וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם:  וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם....וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:"

מי יודע – אולי אנחנו חיים היום בתקופה של משיח בן יוסף.  אנחנו בונים את מדינת ישראל ליהודים ולכל מי שדורשים שלום בארץ ובעולם.  יוסף בא להזכיר לנו שהדרך לגאולה כוללת חברות ושיתוף פעולה עם הגויים ולא מלחמות – דמותו יכולה לסלול לנו דרך חדשה של פיוס, לעשות מכל העצים עץ אחד חזק, עם שורשים עמוקים וענפי צמרת בעננים.  וכך אולי נביא את הגאולה.

[1] ד"ר אלכסנדר קליין, בר אילן, פרשת ויגש תש"ע