פרשות קודמות:
פרשת ויקהל-פקודי
אתמול, במפגש האחרון של קורס שלמדתי בו על הנביאים, השתתפתי בסיור בהרודיון. זה היה הארמון של המלך הורדוס בפרוורי ירושלים וגם מקום קבורתו. הלכנו לשם כדי להתחקות אחר עקבותיו של הנביא עמוס שמסופר שנהג להסתובב באזור. בדרך העמקנו גם בהיסטוריה של המלך הורדוס שידוע בעיקר כבונה הגדול של הבית השני וארמונו במצדה. הורדוס היה מלך מדינת ישראל העתיקה (יותר נכון – מלך יהודה) במאה הראשונה לפני הספירה. היו לו הפרעות אשיות וקשה להגדיר אותו כשליט עדין, אבל מה שכן, היה לו חוש לאסטטיקה, הוא היה מומחה בבנייה – ולמרות ההשקעות האדירות, הצליח להשאיר את האוצר בפלוס עם פטירתו. יוספוף פלביוס מספר שהורדוס היה בן שבט אדום שהתגייר\הצטרף לעם היהודי.
בסיור עלתה השאלה, "האם הורדוס באמת היה יהודי?" והתשובה שניתנה, "תלוי איך אתה מגדיר יהודי." באחד הספרים המקיפים על התקופה הזאת, "ההתחלה של היהודיות" (The Beginnings of Jewishness) שנכתב על-ידי הפרופסור שיה כהן, אנחנו לומדים שבתקופה הזאת היה ריבוי זהויות יהודיות – היתה זהות לאומית כ"אזרח יהודה" והיתה זהות אתנו-דתית של קבלת אלוהי ישראל. והיו קבוצות שונות שהגדירו את זהותם בכמה דרכים – השתייכות פוליטית, "יראי ה'", וגם "גרים". ובתקופה ההיא, "גר" היה מוגדר כ"נוכרי שהפך ליהודי דרך השתלבותו בחברה היהודית." (ע' 168) ואיזה רשות אישרה את יהדותם של האנשים האלה? זה תלוי במי שאותם גרים רצו שיקבל אותם. למשל, אם רצית להקריב קורבן בבית המקדש, הכהנים היו צריכים לאשר את יהדותך. אם רצית להתקבל לקהילה מסוימת, המנהיגים היו צריכים לאשר את יהדותך.
ומי שעוקב אחרי הכותרות השבוע, יכול לראות שקהלת צדק – אין כל חדש תחת השמש.
השבוע, חבר הכנסת דוד רותם מישראל ביתנו הגיש הצעת חוק שרוצָה לעשות כמה דברים:
- להעניק סמכות פורמלית לרבנות הראשית לגיור (עד היום היתה לרבנות סמכות לא פורמלית) מה שעלול להקשות על האפשרות להתגייר דרך רבנים אחרים (כולל גיור רפורמי וקונסרבטיבי בין היתר)
- לקבוע שכל מי שנכנס לישראל כלא יהודי ואחר כך מתגייר – אם זה בישראל או בחוץ לארץ – לא כשיר להיות אזרח בתנאי חוק השבות. המשמעות יכולה להיות שאפילו אם מישהו מבקר בישראל בטיול כלשהו, הגיור שלו בעתיד לא יוכר לצרכי אזרחות. זאת גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינת ישראל באופן רשמי תבדיל בין מי שנולד יהודי ומי שהוא גר צדק – דבר שלא קיים אפילו בעמדת ההלכה.
מי הוא יהודי במדינת ישראל? ומי רשאי להחליט?
אנחנו קוראים בפרשת השבוע, ויקהל-פקודי (שמות לה:ד-ה), "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק." זאת הקריאה לתרומות לבנות את המשכן. מעניין לציין כאן שמשה קורא ל"כל עדת בני ישראל." למה?
הרב יוסף בכור שור (מאה ה-12 צרפת) מפרש את הקריאה לכל העדה כ"להבטיח שיחידים לא יוכלו למחות ולומר 'ה' ציווה על בניית משכן עבורו אבל לא ביקש מאיתנו להביא תרומות. לא ידענו....ולכן לא היתה לנו הזכות לתרום כמו אחרים.' לכן, משה קרא לכולם כאחד." הרב מתיו בקרוויץ (JTS) טוען שפירוש הרב בכור שור הוא קריאה להכללת הכל כדי שאף אחד לא ירגיש בחוץ. מנהיגות אמיתית היא להכליל את כל העדה. אומר הרב ברקוויץ, "ה' לא שוכן ולא יכול לשכון רק מעל ראשי המיעוט."
יהדות תמיד הציגה את הערך של הכללת הכל. לא היתה וועדת קבלה כשיצאו ממצרים. אפילו כתוב (שמות יב:לח), "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" ביציאתם ממצרים. לפי המסורת, ה"ערב רב" כלל גם לא-יהודים, גם בני ובנות-זוג מצריים, וגם גרים. כשנפגשו היוצאים עם חמו של משה, יתרו, מיד קיבלו אותו בזרועות פתוחות. כשהיא דבקה לנעמי וליוותה אותה למולדתה, רות התקבלה לקהל. ובשנות היציבות היחסית של הבית השני בירושלים – בתקופה של המלך הורדוס – כנראה הגישה היתה "מי שבא ברוך הבא" -THE MORE THE MERRIER. רק יותר מאוחר בתקופות של פחד וגטואיזציה הפך להיות יותר קשה להתגייר – אולי גם מתוך הגנה-עצמית נגד נוכרים שרצו לחדור לתוך הקהילה היהודית ולפרק אותה.
לכן, היום אנחנו שואלים: מה הבסיס במסורת היהודית להצעת החוק הנוכחית שעלולה לתת מונופול על הגיור לזרם אחד? ההצעה שמתעלמת מהגיור הרפורמי והקונסרבטיבי משקפת יהדות מדירה וכמעט גזענית – וזאת לא היהדות של התורה. היום במדינת ישראל המודרנית – בתקופה שבה היהודיים הם הכי חופשיים בהיסטוריה לשמור על דתם ומסוגלים להגן על עצמם ולהבטיח את ההישרדות הפיזית של העם היהודי – להערים קשיים נוספים בפני גרים שרוצים באמת ובתמים לקשור את גורלם לעם היהודי ולמנוע מהם קבלת אזרחות ישראלית נשמע יותר כמו משחק פוליטי שאינו מתחשב בחיים של אנשים אמיתיים.
זאת הסיבה שהתכנסותנו – היהודים הרפורמים של ישראל והיהודים הרפורמים של ארצות הברית -- יחד הערב כל כך חשובה. יהדותנו היא כוללנית ומקבלת. היא יהדות שמברכת את אלה שרוצים לצרף את גורלם לדת היהודית ולעם היהודי על כל צורותיהם – אם זה הזרם הרפורמי, הקונסרבטיבי, או האורתודוקסי או אפילו להיות ישראלי תרבותי-חילוני. יהדותנו מאפשרת הגדרה יותר רחבה של להיות יהודי, הגדרה שמשקפת את רוב היהודים בעולם היום. יהדות שמאמינה בדמוקרטיה. יהדות שמבוססת על התורה, שקוראת "לכל העדה".
זה עיקר מהותנו. לכן, בזמן שאנחנו נהנים יחד מכל הנסים והשגשוג של מדינת ישראל, נעמוד יחד גם בעניין הזה. (נתחיל בחתימת על העצומה שתועבר למנהיגי המדינה) ביחד, נקדם את הערכים היהודיים שלנו המבוססים על התורה ועל המסורת היהודית, שידריכו את מדינת ישראל וכך נבטיח את עתיד העם היהודי.