פרשת תולדות - רשמי המסע לארה"ב

בשבועיים וחצי האחרונים,בנוסף להשתתפותי בועידת התנועה הרפורמית של צפון אמריקה, עמדתי בפני 12 קהילות רפורמיות בצפון אמריקה.כשהתחלתי את המסע הזה, חשבתי לעצמי: איך אפתח בנאומי? שאלתי את עצמי: מה קהל אמריקאי שואל את עצמו כשרואים אותי על הבמה ושומעים אותי מדברת? חשבתי: בטח הם חושבים לעצמם: איזה מוזר שאישה באה אלינו ואומרת שהיא רבה ישראלית אבל ברגע שהיא פותחת את הפה, אנחנו שומעים מהמבטא שלה שהיא ילידת ה-midwest.וכך פתחתי את הנאום בהתחלה.אבל מה קרה?האמריקאים המנומסים אמרו לי, "סליחה – איזה מבטא אמריקאי? את נשמעת שיש לך מבטא ישראלי – מאיפה האנגלית הטובה שלך?" "באמת?" שאלתי אותם בתדהמה. "כי ישראליים מיד מזהים את המבטא האמריקאי שלי בעברית."

הסיפור הזה מייצג את ההרגשה שלי במשך כל הביקור שלי עבור קהילתנו בצפון אמריקה – קודם כל, אתם יכולים לראות עד כמה אתם משפיעים עלי שאפילו המבטא שלי מתחיל להשתנות! אבל המאורע הזה לימד אותי שאני ממלאת תפקיד מיוחד – הייתה לי הזדמנות לשרת כמגשרת בין החוויה הישראלית לבין החוויה האמריקאית, במיוחד בתחום היהדות.

מה גיליתי בארצות הברית?

קודם כל, גיליתי יהדות רפורמית תוססת. היו 3000 איש בוועידת התנועה הרפורמית – בגלל המצב הכלכלי הקשה והמיקום של טורונטו, זאת וועידה קטנה כשבדרך כלל יש מעל 5000 משתתפים. מה זה אומר על חברי התנועה שם? זה לא זול להגיע לכנס – דמי הרשמה, מלונות, ארוחות, זמן היעדרות מעבודה. ומכל המשתתפים היו שם אולי 400 רבנים וחזנים. וזה לא שזאת התנועה הכי מאורגנת בעולם – השנה התנועה פיטרה 70 עובדים ויש די הרבה בילבול בהנהגת התנועה. אנשים – עובדי קהילות ופעילי קהילות -- מגיעים כי היהדות הרפורמית חשובה להם – היא זורמת בדמם. הם יושבים בוועד הקהילות שלהם או בוועדות שמתארגנות סביב נושאים כמו צדק חברתי, בני נוער, גיוס חברים, ותפילה. הם עובדי קהילות כמו מורים לילדים, ורכזי נוער, ותומכים רוחניים. הם באים רעבים ללמוד אם זה ללמוד טקסטים יהודיים בבית המדרש או לקבל רעיונות לתוכניות לגיל הרך, אסטרטגיה איך לגייס משאבים, פיתוח מנהיגות חדשה, ואיך לרענן את התפילה. הם באים עם אידיאלים והם מחפשים נפשות תאומות הגרות במקומות אחרים כדי להחליף רעיונות ולקבל תמיכה הדדית – למשל, כשקבעתי לאכול ארוחת ערב עם מנהיגי קהילת אנשי אמת מאילינוי שתרמה לקהילה שלנו פרוכת, באופן טבעי הצטרפו אלינו עוד אנשים מאינדיאנה ומקנדה. לא הייתה בעיה ליצור קשר כי כולם התלהבו לספר על הקהילה שלהם ולהקשיב לאחרים על הפעילויות שלהם. הם מגיעים לקבל את הכוח של 3000 מתפללים שרים ורוקדים ביחד לא רק בקבלת שבת אלא גם עד מאוחר בלילה. 70 מתנדבים מכל צפון אמריקה הובילו את התפילה בשבת בבוקר בהשתתפות במקהלת הוועידה – הם הגיעו לטורונטו ועבדו תשע שעות רצופות כדי לתת חוויה מיוחדת לקהל הנלהב.

והתחושה הזאת ליוותה אותי בכל קהילה שביקרתי בה, מניו-יורק סיטי, לונג איילנד ו-ווסצ'סטר ועד לוס אנג'לס, הוליווד, פיניקס, סן פדרו וסנטה אנה. פגשתי אנשים שמוכנים להקדיש הרבה זמן לפתח את היהודי בתוכם ולקדם את הקהילות שלהם כפעילות ב-"Sisterhood" (אחוות נשים), מארגני "בנק הזמן", מפעילי פרויקטים, ובעלי קריאה בתורה. והם לא עושים את זה רק בגלל חיפוש קשר עם יהודיים אחרים. בלוס אנג'לס ובניו יורק יש מספיק יהודים! פגשתי את פטריק – בן לאבא יהודי ואמא קתולית. הוא התחתן במקרה עם יהודייה. הם גרו בבברלי הילס (שמבחינת כמות האוכלוסיה יהודית לא כל כך שונה מהרצליה פיתוח) ולא היה להם קשר ליהדות עד שנולד להם בן. הם הלכו לכומר להטביל אותו, סתם בלי לחשוב, עד שהכומר אמר להם, אתם יודעים שמשמעות הטבילה היא שאתם חייבים לגדל את הילד כקתולי. כשהם היססו, אמר להם הכומר, "אז אולי תגדלו אותו כיהודי?" וכך הם הצטרפו ל-Temple Emanuel בבוורלי הילס. בית הכנסת הציע להם בית ספר לילדים, ועכשיו הם עצמם לומדים בבית המדרש, באים לתפילות שבת כל שבוע, ומצאו את ביתם היהודי – בזכות מה שבית הכנסת הציע להם והאווירה הפתוחה שמאפיינת את התנועה שלנו גם שם וגם כאן. (הוא הסיע אותי הביתה אחרי שדיברתי בפני הקהילה ואמר לי שהוא אף פעם לא ביקר בישראל ועכשיו הוא מבין כמה זה חשוב שהוא יעשה את זה).

בכל מקום, פגשתי אנשים גאים ביהדות הרפורמית שלהם. וכל אחד מוצא את הפינה שלו בקשת האופציות שהקהילות שלהם מציעות – למשל - רשת תמיכה במציאת עבודה, מפגשי גמלאים, סדנאות להורים, חוג טיולים, ויריד אומנות יהודית. וזאת יהדות רוחנית מלאת נשמה ורגש. מוזיקה, למשל, היא חלק אינטגראלי של החוויה בבתי הכנסת – נהניתי מהשירה המתוקה והמלאכית של חזנית בת 26 מארגנטינה ב-Temple Israel, קבלת שבת "משפחתית" ב-Temple Isaiah מלווה על-ידי להקה עם קלרינט, תוף, גיטרה, ופסנתר ששילבה מנגינות חדשות עם מנגינות ידועות. נפשי התרוממה מההרמוניות של החזן והרב בשחרית ב-Temple Emanuel וקולות הקהל המתפלל מסידור שהקהילה עצמה חיברה. נהניתי מהקריאה בתורה של נער שקרא את הפרשה מבר המצווה שלו לפני שלוש שנים ומשירת ההפטרה של אישה שרצתה לציין את יום הנישואים ה-50 שלה.

צפון אמריקה עדיין נאבקת במשבר הכלכלי. ביקרתי בפיניקס שהיא אחת מהערים שסבלו ביותר מנפילת שוק הדיור. זה אזור שהתפתח בקצב מהיר עד נפילת הבורסה – שוק הדיור נפל ב-30% בשנה האחרונה. כל רב בכל מקום אמר לי שהקהילות נותנות לכמעט 50% מחבריהן הנחה משמעותית בדמי חבר ומלגות ללימודים בגני הילדים, הפעוטונים, ובתי הספר שלהן. יש הרבה אנשים במצוקה כלכלית אמיתית שם.

ולמרות זאת, כשהם שומעים על העבודה הקדושה שלנו כאן ברמת השרון ועל המאבקים ועל האתגרים, הם פותחים את הלב. כך היה, למשל, כשהגעתי לקהילת "בית אל" בסן פדרו שהיא קהילה יחסית קטנה (250 משפחות) – מקום שאף פעם לא שמעתי עליו. דיברתי בפני קבוצה קטנה בקהילה. בסוף השיחה שלי, עלה הנציג של הקהילה ל-ARZA. ARZA הוא איגוד הציונים הרפורמים ארגון שתומך בנו מאוד ועזר לי בנסיעתי. היו"ר של ARZA קנדה, לס רוטשילד תרם את כל עלות הטיסות, וג'רי קראוטמן, נציג ARZA במערב ארצות הברית, ליווה אותי בכל מקום. ARZA של ה-Pacific Southwest גם החליט לאמץ את הקהילה שלנו כפרויקט הבא שלהם, ולעזור לנו לבנות את בית הכנסת על-פי המלצת הרב סטנלי דיווידס ותחת המנהיגות של הרב ג'ון רוסוב מ- Temple Israel בהוליווד.

נציג ARZA של קהילת בית-אל, מרטי הרמן, עלה לדבר בסוף השיחה – איש גדול ורציני. כשהוא שמע על הקהילה שלנו בקיץ בישיבת ARZA, הוא החליט לשכנע את קהילתו לתרום את הצדקה שהקהילה מגייסת בימים הנוראים לקהילת דרכי נעם. לפני הערב הזה, הוא אמר לי שהוא לא ציפה להרבה תרומות בגלל המצב הכלכלי. כשהוא עמד לתת לי צ'ק, דמעות עמדו בעיני האיש המאופק הזה בזמן שהוא נתן לי צ'ק.

ביקרתי גם בקהילה האחות החדשה שלנו בלונג איילנד, Temple Chaverim. הם ביקרו אותנו בחנוכה שעבר וגם בלי להכיר אותנו תרמו לקהילה. כשביקרתי אותם עכשיו, הגיעו לאירוע הרבה ממשתתפי הטיול הזה ואמרו לי עדיין כמה הערב בקהילת דרכי נעם השפיע עליהם והיה באמת נקודת השיא של הטיול. והפעם הציגו לי צ'ק כפול מהתרומה מהשנה שעברה. שמענו גם מילד בר מצווה שיצר קשר עם בן (שעלה לתורה השבוע) שהציג את הפרויקט שהם עשו ביחד דרך אי-מייל ובנו קשר מיוחד דרך החברות בין הקהילות שלנו.

ורק לידיעה – הופעתי לפני וועד של קהילת Temple Israel בהוליווד, קהילה גדולה ומבוססת, (בוועד יושבים איזה 30 איש) כדי לספר להם על הקהילה שלנו. הקהילה הזאת העבירה את הצדקה שהם גייסו בימים הנוראים אל קהילתנו.

מה סיפרתי לחברנו בצפון אמריקה ואיך הגיבו?

סיפרתי לקהילות על הרקע של שילוב דת ומדינה וההשלכות כלפי החברה והדמוקרטיה במדינת ישראל היום. הרבה אנשים אמרו, "לא ידענו שטקסי נישואים שרבנים רפורמים עורכים לא מוכרים על-ידי המדינה. לא ידענו שקהילות אורתודוקסיות מקבלות משאבים מהמדינה בזמן שקהילות רפורמיות נאבקות על קיומן."

סיפרתי לקהילות את הסיפורים שלנו – הקמת הקהילה, ההיסטוריה של הקהילה, פעילות הקהילה, וכמובן סיפור בניית בית-הכנסת, ושקהילת דרכי נעם היא הקהילה הרפורמית היחידה בארץ שגייסה את הכסף לבד כדי להגיע להישגים הנוכחים. סיפרתי להם איפה זה בדיוק רמת השרון. רוב האנשים שפגשתי אף פעם לא שמעו על רמת השרון ולא ידעו שקהילה רפורמית קיימת כאן 28 שנה. סיפרתי להם סיפורים אישיים על האנשים שבאים במגע איתנו ומושפעים מהחוויה שהם חווים איתנו. אמרו לי, "כשסיפרת את הסיפורים, דמעות עמדו בעינינו". סיפרתי להם על תקוותנו לעתיד ואיך אנחנו עובדים היום להגשים את החלומות האלה – בית כנסת תוסס עם קולות ילדים בחגים ובחוגים, קולות מבוגרים לומדים, וקולות של כולנו מתאחדים בתפילה חיה ודינאמית. תיארתי להם את חזוננו לחגיגת מאות בני מצווה, חתונות, בריתות וזבדי הבת באולם בית הכנסת שלנו, על מאות האנשים שיחגגו איתנו את החגים, ועל מוסדות החינוך וערכים שנשתף עם קהל רחב שרעב לבית יהודי פתוח ומוסרי שמתעסק בתיקון עולם אמיתי. כמה אנשים כתבו צ'קים אישיים במקום כי סיפורינו דיברו כל כך אל לבם. אנשים שהסתכלו עלי מרחוק כשהגעתי לקהילה שלהם, בסוף נאומי ניגשו אלי לחבק אותי וביקשו שאמסור לכם את תמיכתם. וכל קהילה שמארגנת טיול לישראל בשנה הבאה הבטיחה לבקר ברמת השרון כחלק מתוכנית הטיול שלהם.

אשא עיני אל ההרים – מאין יבוא עזרי? המסע שלי עבור קהילתנו פקח את עיני לאפשרות ליצור שותפויות מעשירות עם חברנו ועמיתנו בצפון אמריקה. נכון, החיים שונים כאן ושם אבל יש כל כך הרבה לחלוק ביחד וללמוד אחד מהשני. ואני מאמינה שחברנו מעבר לים יעזרו לנו לסיים את בניית בית הכנסת שלנו. זה לא יקרה בין לילה – למעשה, העמיתים הישראלים שלי אומרים לי שהם נוסעים לצפון אמריקה שלוש פעמים בשנה כדי לפתח ולתחזק את היחסים. אני גם מזמינה את כל מי שחפץ בלבו להתעסק בשליחות הזאת (כמו עירית) להביא את המסר ואת הסיפור של קהילת דרכי נעם לעולם. כל אחד יכול לכתוב לחברים או למשפחה בחו"ל ולהזמין אותם להיות overseas members בקהילה בעלות של $180.

ביחד נגשים את חזון ה' שאבותינו קיבלו בימי קדם: כי מציון תצא תורה. מי יתן שחזוננו של תורה יתקיים גם בציון וימשיך לחדש את חיינו בדורות הבאים.

כן יהי רצון.