פרשת חיי שרה

אתם זוכרים את הרגע שידעתם שהתאהבתם?  אולי זה קרה כמה פעמים בחיים – יש אהבת נעורים, יש אהבה ראשונה...או אולי זה קרה רק פעם אחת וזהו.  אני זוכרת שכשפגשתי את תמיר, מהשיחה הראשונה במונית השירות בדצמבר הוא עניין אותי יותר מכל בחור אחר שפגשתי בחיים, כשנסעתי לשבוע כמה חודשים אחר כך בפסח הופתעתי לגלות שהגעגועים אליו היו כל כך חזקים.  וכשחזרתי, הבנו שהתאהבנו.

איך יודעים שמישהו הוא האדם המיועד לך, שאת מאוהבת בו?  יכול להיות כמו שכתוב בפרשת השבוע חיי שרה, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:" אפשר ממש לשמוע את ה'בום' – אהבה ממבט ראשון.  כי מיד אחר כך כתוב (בראשית כד ), "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ."  זאת האהבה הטרייה שכולה רגשות ואולי גם הורמונים.

מצד שני, בפרשה אנחנו קוראים גם על אהבה אחרת – האהבה שקיימת אצל זוג שחי יחד הרבה שנים.  שרה נפטרה בפרשה הזאת בשיבה טובה בגיל 127, "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ."  נראה לי סימן של נישואים טובים – כפי שאנחנו זוכרים, הם טיילו יחד בהרבה ארצות, חוו נסים ביחד (הקטן בהם לידת יצחק) וגם כן עברו קשיים וצרות יחד.  אפשר להבין את עומק האהבה בין שרה לבין אברהם כשהוא בא ובכה ודיבר עליה.

התאכזבתי לגלות שהמפרשים המסורתיים של התורה לא מתייחסים כמעט לעניין האהבה של אבותנו ואמותנו.  הם מייחסים את מות שרה לשמועות שהיא שמעה על עקידת יצחק.  הם שיבחו את יצחק על כך שהוא בא מהישיבה ושיבחו את רבקה על כך שהתנהגה בצניעות בגישה שלה אליו, והם הדגישו את עניין הנחמה אחר מות אמו יותר מאשר את אהבת יצחק לרבקה.  נראה שהם מתעלמים מהאנושיות הבסיסית של אבותנו ואמותנו.  

אני חושבת שבין היתר, הפרשה באה ללמד אותנו על אהבה.  להזכיר לנו איך ולמה אנחנו מתאהבים.  וגם לתת פרספקטיבה על איך האהבה מחזיקה מעמד במשך שנים רבות.  ולא לשכוח שבסוף הפרשה, (בראשית כה:א), "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:" למרות העצב והאבדן של אברהם, הוא ממשיך את החיים שנותרים לו – עדיין יש בו אהבה.  

וזה דווקא מזכיר לי שיר של אריק אינשטיין.  הוא קורא לאהבה "תקווה".  כי נכון שאין לכולם בכל רגע אהבה, ולפעמים זה מרגיש שאנחנו בחיפוש נצחי אחר האהבה החמקמקה. אבל מאוד מוצא חן בעיניי מה שהוא אומר בשיר שלו "יש בי אהבה". הוא אומר שאהבה היא "בין האתמול לעתיד...בין הבלבול לאסון...בין השפיות לשינה...בין הילדות לזקנה."  בשיר, איינשטיין עצמו בחיפוש אחר האהבה, ולמרות שהוא מחפש בכל מקום ובכל מצב, הוא שר, "יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע, יש בי אהבה והיא תנצח."  הוא מבין שבסופו של דבר, כל אהבה שהוא "ימצא" צריכה לבוא קודם כל מעצמו. 

ואני חושבת שזה מקור האהבה באבותנו ובאמותנו.  יצחק ורבקה נותנים את האהבה שלהם אחד לשנייה בלי תנאים ובלי ספקות.  אברהם מפגין את אהבתו לשרה בעשייה למענה – במיוחד אחרי שאיננה.  בשני המקרים, הנתינה מאפיינת את האהבה.  וזאת האהבה, שתמיד תנצח.