פרשת לך-לך

דיברתי על אברהם בבוקר של ראש השנה כשקראנו את פרשת "וירא". שיבחתי אותו כ"איש שלום" וסקרתי את התכונות שלו כפוליטיקאי נבון במגעיו עם שכנו אבימלך. המחשבות האלובאו אלי בעקבות פתיחת סבב של שיחות בין ממשלת ישראל לבין מנהיגות הפלסטינים. הערב, אנחנו מסתכלים לשבוע הבא ליום הזיכרון ליצחק רבין, גם הוא מנהיג ששאף להביא שלום. ושוב, אנחנו ניצבים מול אברהם, הפעם בפרשת השבוע "לך לך."

 

בפרשה הזאת, אנחנו מתחילים להכיר את אברהם. האמת שכרגע הוא עדיין "אברם." הוא שומע את קול ה' והולך לפי מה שהוא מצווה. הוא מרוויח הרבה בצאן ובכסף. הוא מסדר שלום בין מלכים. והוא עושה קצת בלגן במצרים עם אשתו היפה שרי.

 

אבל אם אני רוצה למצוא את הקשר בין גיבור התורה אברהם לבין המנהיג שנקטל טרם עתו, יצחק רבין, אנחנו חייבים להסתכל על הסיפור של הפרידה בין אברהם ללוט. כזכור לנו כתוב בתורה (בראשית פרק יג:ב, ה-יא, יד-טו), "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט... וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:

 

זאת השאלה הנצחית: האם השיטה של "שטחים תמורת שלום" באמת מצליחה? במקרה של אברהם, כן. היה לאברהם וותק – הוא היה הבוגר בין בני הדודים והוא היה יכול להחליט ולומר ללוט לאן ללכת. אבל הוא עושה את ההפך – בנדיבות הוא נותן ללוט להחליט. ואולי אברהם גם הבין שהארץ לא שווה כלום אם רבים עליה כל הזמן. והוא גם הדגיש את המסר: יש מקום לכולם בארץ הזאת. ובסוף, לפי המדרש, אברהם מבין שהארץ היא לא שלו כדי להחליט איזה חלקה שייכת לאיזה איש. כתוב במדרש (בראשית רבה לט:א), "אמר ר' יצחק: לאחר שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר, "תאמר שבירה היתה בלא מנהיג?" הציץ בעל הבירה -- אמר לו, "אני הוא בעל הבירה," כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר, "תאמר שהעולם בלי מנהיג?" הציץ הקב"ה -- אמר לו "אני הוא המנהיג אדון כל העולם."

 

אברהם ראה את התמונה הגדולה. ה' אמר לו, "אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם," אבל אברהם לא העיז להכריז בעלות בלעדית על הארץ. הוא התהלך בארץ, לפי ציוי האלהים, הוא כן הכריז בעלות על כמה בארות בנגב, אבל חוץ מזה הוא לא ניסה להשתלט על נכסים מסויימים.

 

למעשה, הרמב"ם שם את אברהם כדוגמה למופת של מעשים טובים. הוא אומר בהלכות תשובה (י:ב), " העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו...."

אז, אם יכולנו לשאול את אברהם: מה האמת? מה הוא היה משיב?

אם יכולנו לשאול את יצחק רבין היום: מה האמת? מה הוא היה משיב?

 

מנהיגות זאת לא עניין פשוט. איזהו גיבור? מי שכובש את יצרו? מי שמוכן לוותר. מי שכבוד השני חשוב לו באותה מידה כמו כבודו שלו. אברהם הסתכל סביבו והוא ראה מרחב, מקום לכולם. רבין הסתכל סביבו והוא ראה דו-קיום, כלכלה משגשגת ותקווה. וזאת ההבטחה שה' הבטיח לאברהם. מי ייתן שאנחנו נגשים את השלום ונמצא שיש מקום לכולם בארץ המובטחת.