אני לא הנהגת הכי טובה בעולם, ואני הראשונה להודות בזה. האמת היא שאני נוהגת בסדר, ורוב הבעיות שלי קורות בחניונים ובמקומות שאין בהם הרבה מקום לתימרון. אם תסתכלו על המכונית שלנו, תראו כל מיני שריטות קלות מההתנגשויות הקלות שלי. וזה משהו שמלווה אותי מאז הילדות. עד כדי כך שכל פעם שאני נוסעת לבקר את ההורים שלי, כל פעם שאני רוצה לקחת את האוטו שלהם, אני תמיד שומעת את קול אבי, "סטייסי – תיזהרי! אל תתנגשי עם שום דבר!" אני קצת מתעצבנת כל פעם שאומרים לי את זה – בכל זאת, אני אישה מבוגרת ועברו 12 שנה מאז שפגעתי בתיבת הדואר של הבית עם המראה, אבל האמת היא, שכל אזהרה הופכת אותי לנהגת יותר זהירה.
כך גם בפרשת השבוע ניצבים-וילך, הדבר הראשון שה' עושה כשהוא מכנס את העם הוא לפנות אליהם באזהרה. ה' מכנס את העם כולם, ואומר, (דברים כט:יז), "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה."
כאן, אני רואה הצעה לאיך להתחיל את תהליך התשובה. כשה' קורא לכל העם להתאסף, הוא קודם כל פונה אל אלה שיש להם ספק, שאולי לא שלמים עם עצמם, שאולי כבר עשו את הטעות הזאת וצריכים אזהרה.
בפסוקים שלנו, ה' מציג את הסכנה שבני ישראל יפנו לעבודה זרה. אבל אנחנו רואים שאפילו בפירושים קדומים לפרשה, לימדו רבותינו לראות את הפסוק באור אחר. אונקולוס (המאה ה-2 בארץ ישראל) בתרגום לארמית מפרש את "לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם" כ"למהלך למפלח ית טעות עממיא האנון דלמא אית בכון גבר מהרהר חטין (חטאין) או זדון" שזה אומר בעברית "ללכת לעבוד את הטעות של הגוים שמא יש גבר החושב לעשות חטאים או זדון." כאן הדגש מועבר מעבודה זרה לחטאים מוסריים – כאן יש את ההצעה לכל העם להתבונן בחטאים שלו.
אגיע לנושא הזה אבל קודם כל נראה איך הפרשה נפתחת: (דברים כט:ט-י), "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:"
יש עניין להתאסף לפני ימי התשובה כדי להתחיל את תהליך חשבון הנפש שלנו – להתחיל לבדוק את המחשבות ואת המעשים שלנו. לפי פירוש חזקוני (מאה ה-13 בצרפת), התהליך מתחיל מבפנים. הוא מפרש את המשך הפסוק "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" כ"מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה, אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כוח בידנו לעשות ממנו משפט." זאת אומרת, בעולם שלנו, אין בעיה בשביל החברה לטפל בעברה שנעשתה – יש עונש. אבל העבודה של כל אדם היא לזהות ולעקור את העברה שעוד התבצעה. העבודה שכל אחד בימים האלה היא להסתכל בפנים ולבחון את לבו כי באמת, אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילו.
ולבסוף, יש משמעות לעובדה שהקריאה הזאת של ה' מופנית אל כל העם העומד ביחד – כתוב, "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט." ספורנו (מאה ה-16 באיטליה) אומר שמשה בעצם אומר כאן, "אמרתי שכולכם נצבים לפני ה' בוחן כליות ולב, שלא תוכלו להטעותו:" יש ביטחון כשאנחנו עומדים ביחד. כל שנה קוראים את פרשת ניצבים לפני ראש השנה ועוד שבועיים קוראים אותה שוב פעם ביום כיפור. קריאת פרשת ניצבים הראשונה השבת, היא הקריאה גם להסתכל סביב – מי כאן? מי לא כאן? למי צריך להתקשר לבדוק מה קורה איתו? למי צריך לדאוג כדי להביא אותו כי קשה לו להגיע בעצמו?
זאת הזמנה לבדיקת ראשונית של הקהילה ושל כל אחד מאיתנו בתוכו. נעבור תהליך ביחד כקהילה בימים האלה – ניפגש במוצאי שבת לפתוח את הסליחות, בשבוע הבא בתפילות ראש השנה ובתשליך, ואחר כך בשבת שובה, עד שנגיע ליום כיפור. אנחנו אמורים לעבור תהליך בשבועיים הבאים דרך התפילות, הארוחות, והאירועים הקהילתיים כדי שכשניפגש עם פרשת ניצבים בפעם השנייה, נוכל להבין את הפרשה באופן יותר עמוק, יותר מאוחדים, כל אחד שַלֶו עם עצמו.
כמו שאני שומעת את קול אבי אומר לי – עם הרבה אהבה – להיזהר עם האוטו, אני שומעת בשבת הזאת, כמה ימים לפני ששערי התשובה ייפתחו, את קול ה' קורא לנו לבחון את לבנו ולעמוד ביחד לקבל את השנה החדשה.