פרשת ויגש

פעם שאלו את חתן פרס נובל לפיזיקה, איזדור רבי, "למה החלטת להיות מדען ולא רופא או עורך דין או איש עסקים, כמו בני מהגרים אחרים בשכונתך?" התשובה של ד"ר רבי היתה מפתיע: "אמי עודדה אותי להיות מדען בלי להתכוון לכך. כל האמהות היהודיות בברוקלין היו שואלות את בניהן כשחזרו כל יום מבית-ספר: "נו? למדת משהו היום?" אבל לא אמי. היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: "איזי" היא אמרה, " שאלת היום שאלה טובה?"

כנראה שאמו של ד"ר איזדור רבי היתה המורה הכי טובה שהיתה לו.

בפרשת השבוע, ויגש, אנחנו פוגשים את יעקב ובניו בחלק השלישי של סיפור ההרפתקאות של יוסף. אנחנו פוגשים בנים שונים ממה שהיו בתחילת הסיפור. הפעם, הם חוששים להשאיר את אחיהם בנימין במצרים עם יוסף. האחים זוכרים את דברי יעקב אביהם, שפחד לאבד את הבן היחיד שנשאר לו מרחל ואמר: "ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה:" (מג:כט) הם גם הפגינו חרטה על מכירת יוסף לעבדות, התפייסו איתו, ושמעו להוראותיו בקשר לחיים החדשים במצרים.

איזה סוג של חינוך הוביל את הבנים האלה לדרכי צדק?

היום היינו קוראים לכך "חינוך הרחוב, או חינוך לא פורמאלי". ברור שהם לא בילו נערותם 5 שעות ביום בבניינים ישנים וצפופים שבין קירותיהם לימדו מורים שקיבלו משכורות זעומות.

כנראה שזה היה אביהם יעקב ששימש בתפקיד מורה לבניו.

חז"ל מספרים במדרש:

בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו. אמר להם, "שמעו: אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה." אמרו לו: (דברים ו) "'שמע ישראל' אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת אלא 'ה' אלהינו ה' אחד.'" אף הוא פירש בשפתיו ואמר, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (בראשית רבה (וילנא) פרשה צח)

מותר ליעקב למות עכשיו כי הוא ראה שבניו הפנימו את ההוראה החשובה הזאת שהוא השתדל ללמדם כל חייו.

העם היהודי שרד 3000 שנה בלי משרד חינוך. מזמן קוראים לנו "עם הספר". איך הישגנו את התואר הזה? היהדות מלאת חכמה בקשר לחינוך ילדים. כבר בספר דברים אנחנו מצווים, " וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים יא: יט)

אולי הציווי הכי ברור הוא נמצא בתלמוד במסכת קידושין, " האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים" (קידושים כט)

מה חשיבות חובת האב (או האם) ללמד את ילדיהם? התשובה נמצאת בהמשך הדיון במסכת קידושין, "ו(איך) (ל)קיים (את הפסוק מדברים ד) 'והודעתם לבניך ולבני בניך?' לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות!" (קידושים ל)

רמב"ם במשנה תורה הלכות על "תלמוד תורה" מוסיף, "כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו....ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו....'בניך' אלו תלמידיך שה'תלמידים' קרויין 'בנים' שנאמר (שמאול א – ט:ט) 'ויצאו בני הנביאים'". (תלמוד תורה א:ב)

ושמא תחשוב שהחובה רק לרבנים ושאר העם פטור, רמב"ם ממשיך: " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו…." (תלמוד תורה א:ה) ומתי נגמרת החובה לחינוך? – "...עד יום מותו." (תלמוד תורה א:י)

הערך של חינוך הוא באמת היהלום שבכתר המסורת היהודית. בגלל הערך הזה, אני באמת גאה שאני יהודייה.

מכל מקום, דווקא הרגשתי שהערך הזה חסר לי בחברה שלנו במהלך שביתת המורים שנגמרה אתמול. אין צורך לצטט את כל הסטיסטיקה שמפגינה כמה ישראל נשרכת מאחורי העולם בעניין משכורות המורים, שעות לימוד, וגודל הכיתות (למשל, בכיתה ממוצעת בארצות הברית יש 23 תלמידים והמשכורת הממוצעת למורים חדשים היא 10,000 שקלים לחודש בהשוואה ל-4000 שקל לחודש למורה ישראלי ותיק.) השביתה לא סבבה סביב יותר כסף למורים, אלא המאבק הוא על איך ניקח אחריות לחינוך ילדנו. רב יעקב בן הרב אשר כתב בטור יורה דעה במאה ה-14 שאם יהודי לא יכול ללמד את בנו בעצמו, הוא "חייב לשכור מלמד לבנו ללמדו." (טור יורה דעה סימן רמה) במילים אחרות, לכל אחד מאיתנו יש אחריות אישית לדאוג לשכרם ולרווחתם של המורים שמחנכים את ילדנו ולתנאי הלימוד.

אולי אין לך ילדים בגיל בית-ספר, אולי אין לך ילדים בכלל. בכל מקרה, כל הילדים הם בני-ישראל ואחריותנו לדאוג לעתיד מדינתנו ולעתיד העם היהודי. עלינו כקהילה רחבה להבטיח את החינוך ההולם לכל בני ישראל.

לפני מספר שבועות, הסתובבתי בהפגנה למען המורים בכיכר רבין. היו אלפי אנשים שם, אבל הכיכר לא היתה צפופה. בדרך להפגנה, פגשתי אישה שעכשיו ילדה את הבת השנייה שלה. היא אמרה לי, "מה המשמעות להשתתף בהפגנה? אנחנו לא יכולים לשנות את המערכת. החרדים תמיד מקבלים את כל הכסף. פשוט נשלח את ילדנו לבית-ספר פרטי." ביום שלישי הזה בלילה, שמענו דיווחי תנועה שהרגיעו את הנוסעים - "מחאת מורים לא חוסמת את הכביש לירושלים" – ואני חשבתי באכזבה, "למה לא?" וביום האחרון של חנוכה, יום לפני שצוי המניעה נכנסו לתוקף, ראיתי הפגנה קטנה של בני-נוער במרכז העיר. איפה היו ההמונים? ידיד שלי שהוא מורה אמר, "איפה היו ההורים במשך כל השביתה? לא אכפת להם מהחינוך של הילדים שלהם?"

אנחנו מוכרחים לדאוג לחינוך. אי אפשר רק לסמוך על הממסד שיחליט מה טוב לנו. בתקציב משרד החינוך 2007 תוכננה תוספת לתקציב ל"חינוך עצמאי המוכר" ורשת בתי הספר של ש"ס של 55 מליון שקל בזמן שתוכנן קיצוץ תקציב של מתנ"סים ושירותי רווחה בחינוך. התקציב של משרד החינוך ל-2008 הוא 27.5 מיליארד שקל לעומת תקציב משרד הביטחון של 53.3 מיליארד שקל, אם מדברים על ביטחון, צריכים להשקיע בחינוך כי הוא הביטחון העתידי שלנו. אפשר לחנך בבית או בבית-ספר פרטי אבל אלה פיתרונות למעטים. אנחנו, כחברה, חייבים להשמיע קולנו בזירה הציבורית. עלינו לזכור שאנחנו "עם הספר" ולענוד את התואר הזה כאות כבוד.

אנו לומדים בתלמוד, " ת"ר: הוא ללמוד, ובנו ללמוד - הוא קודם לבנו (קידושים כט:) אם אנחנו רוצים להיות ההורים הגאים של רופאים, עורכי דין, מיליונרים של היי-טק וגם של מדענים, עלינו לחנך את עצמנו. עלינו לקחת חלק פעיל בחינוך ילדינו. עלינו לשאול את ילדינו וגם לשאול את עצמנו לא רק "מה למדנו היום" ולא רק "מה שאלנו היום" אלא גם איך תיקנו את החברה שלנו היום ובכל יום."

לקריאה נוספת:

הצעת תקציב משרד הבטחון לשנת 2008 (http://www.mof.gov.il/budget2007/docs2008/301.pdf)

הצעת תקציב משרד החינוך לשנת 2008 (http://www.mof.gov.il/budget2007/docs2008/312.pdf)

חינוך 2007: פחות לעולים ולערבים, יותר לחרדים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3328763,00.html)