יום המאבק הבינלאומי באפלייה הגזענית

לכבוד היום הבינלאומי למאבק באפלייה הגזענית, ארחה קהילת דרכי נעם את הכומר יאן מורתנסן, הרועה הרוחני של כנסיית עמנואל ביפו, שנשא דרשה. אנו מביאים פה את דבריו של הכומר.

תודה רבה על ההזמנה לבוא לכאן ולדבר היום לכבוד "היום הבינלאומי למיגור ההפליה הגזענית". הזמנתכם אותי – נציג של אמונה אחרת – לדבר ביום זה אומרת הרבה על המחויבות שלכם לנושא. זהו כבוד בשבילי להיות כאן.

שבירתו של דימוי נוח
גדלתי בדנמרק בשנות השישים והשבעים עם גאווה רבה שיכולנו להציל כמעט את כל שבעת אלפי יהודי דנמרק בזמן הכיבוש הגרמני. אהבנו את הדימוי של עצמנו כגיבורים אנטי גזעניים וראינו את ערכי הנצרות(משתקפים במעשה זה. אך מאז הדימוי נסדק. בשנים האחרונות – עם זרם הפליטים ממקומות שונים בעולם – ראינו עלייה בשנאת הזרים ובדיבורים גזעניים, כמו גם הפליה ישירה בדנמרק. לאור התפתחות זו, חלקנו שאלנו: אולי הפעולות הלא אנוכיות כלפי היהודים לא היו באמת לא אנוכיות. רוב יהודי דנמרק נטמעו בחברה הדנית ואולי אחת הסיבות שהדנים היו ערים לגבי היהודים, הייתה שבאופן כללי הם ראו אותם כדנים ולא כזרים... אבל ברגע שקיבלנו בסף דלתנו "זרים" אמיתיים ופליטים שונים באופן גלוי, לא עבר הרבה זמן לפני ש"הגזען הפנימי" שלנו התחיל לנבוח.

סטריאוטיפ כפול
אחת הפעולות של גזענות היא שאנו מתייגים את ה"אחר" – את המראה שלו, את התרבות וההתנהגות שלו. לעיתים קרובות אנחנו בוחרים דוגמאות קיצוניות ולא סימפטיות ל"אחר" כבסיס לסטריאוטיפ. אבל זה לא הכול. הדינאמיקה של הגזענות מונעת על ידי קביעת סטריאוטיפ של עצמנו. ולרוב אנחנו בוחרים דוגמאות חיוביות ונעלות ל"אנחנו" כבסיס לקביעת הסטריאוטיפ. אנו מתייגים את הקבוצה האתנית שלנו כעולה על ה"אחר" מבחינה אינטלקטואלית, מוסרית ותרבותית. עם הסטריאוטיפ הכפול הזה, אין פלא שמאוד קשה לראות את ה"אחר" כאדם מעצם זכותו לקיום וערכו. ערכים נעלים ואידיאלים אינם מספיקים באמת כדי להיאבק בגזענות; אם אין הולכים בעקבותיהם וחיים לפיהם, הם הופכים לדימוי מקובע של איך היינו רוצים לראות את עצמנו.

הנצרות (הדת) כשחקנית משותפת בגזענות
ביחס לדברים אלו, עצוב ומאכזב מאוד לראות את התפקיד שהדת שיחקה מבחינה היסטורית. אני עומד כאן ומייצג את הכנסייה הנוצרית, אבל אני לא מפחד לומר שיש הרבה דברים בהיסטוריה של הכנסייה שאני לא רוצה להגן עליהם או לייצג אותם. זוועות נוראיות התרחשו בשם ישוע. אני לא חושב שאני צריך להזכיר לכם חלק מהזוועות הללו. כמו שרב ישראלי אמר: "אנחנו לא רוצים לשמוע יותר על אהבה נוצרית לעם היהודי; חווינו אותה על בשרנו".

הבעיה של האמת האחת
הרבה יטענו שהבעיה עם הדת מבחינה זו נמצאת בטענה לאמת. אם לי יש את האמת, אז לאחרים אין. וכמובן, אם זה חלק מאמונה אידיאולוגית או דתית ש"האמת" תיכפה על אחרים בכוח, מניפולציות או כפייה, אז הטענה לאמת הופכת לבעיה. אבל התשובה היא לא ביטול חיפוש האמת, או האמונה שקיימת אמת אובייקטיבית. פילוסופים מודרנים יגרמו לנו להאמין בכך; והם יהפכו את הכביכול "אמת" שאמת אמיתית אינה קיימת לעוד אמת מדכאת שכולם צריכים לקבל. לפי טענה זו, ה"סובלנות" הופכת להיות האלוהים החדש אליו כולנו צריכים להשתחוות למען השלום. אלוהי "הסובלנות", שיכול לקבל הכל פרט לאלו שאינם סובלנים... ובכך הוא מחזיר אותנו לעוד מערכת אמונה מדכאת.

האמת שבה אני מאמין
אז, אם אי אפשר להאמין במשהו אם לא מאמינים שיש את "האמת", אני לא מתבייש לעמוד כאן כנוצרי, למרות ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית ולומר שאני מאמין שמצאתי את האמת, או שלמעשה האמת מצאה אותי. אני לא עומד כאן כדי להגן על זרם או מסורת או אומה או אנשים מסוימים. אני עומד כאן בגלל שבאתי להאמין באלוהים של עם ישראל, כבורא וגואל העולם הזה. אבל האם טענה כזאת לא תוביל לחוסר סובלנות? זה תלוי בתוכן של האמת שבה אני מאמין. האמונה הנוצרית היא לא אמונה שמאפשרת לי לרומם את עצמי מעל מישהו אחר. זו לא אמונה שמאפשרת לי לכפות את ההבנה שלי על שכניי, אלא להיפך.
ישוע אומר זאת במפורש: "החפץ להיות גדול בכם יהא משרת שלכם, והחפץ להיות ראשון ביניכם יהא עבד לכל" (מרקוס 10:43-44)
וזה לא רק ציווי אחד בין ציויים אחרים, אלא ציווי חשוב שאין לעבור עליו. ציווי זה מצוי בבסיס האמונה שלנו. ישוע עצמו הוא המודל לדוגמא: "כי גם בן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כֹּפֶר בעד רבים" (מרקוס 10:45).

אלוהים שבר את המחסום – כך גם אנחנו צריכים
הרעיון המרכזי בברית החדשה הוא שאלוהים בישוע בא לכפר על חטאינו. זה אומר שמחשבה שאף אחד מאיתנו לא יכול לעשות זאת בעצמו ושכולנו תקועים בטבע החוטא שלנו. כולנו באותה רמה.
שאול אומר: "הנה בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה מת המשיח בעד הרשעים... אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים" (אל הרומים 5:6,8). בבסיס האמונה הנוצרית, קיימת האמונה שאלוהים הצניע את עצמו וירד אלינו – למרות שנאתנו, חטאינו ורשעותנו. הוא הזדהה עימנו ונהיה אחד מאיתנו. הוא שבר את המחסום בינו וביננו. הוא לקח אחריות לנפילה שלנו במידה כזו שהוא הפך לקורבן מחילה בשבילנו.

וזו האמת שנקראתי להאמין בה. נקראתי ללכת אחרי הדוגמא של המשיח שלי, שהופך להיות אחד מאיתנו, עוד כשהיינו אויבים שלו! נקראתי לשבור את המחסום ביני לבין "האחר", ולהזדהות עימו אפילו כשהוא לא מזדהה עימי; אפילו כשהוא לא מקיים את חלקו בעיסקה. כפי שישוע אמר:"שמעתם כי נאמר ,אהב את רעך ושנא את אויבך'. ואני אומר לכם, אהבו את אויבכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמים, כי הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים" (מתי 5:43-45).

אני אלחם בשביל הזכות שלכם לדחות את האמת הזו
זה דיי ברור שאלו שקוראים לעצמם נוצרים לא תמיד הלכו בעקבות אדונם או ה"אמת" שלהם בדרך זו. יחד עם זאת, זו האמת שלנו. באמת זו אנו רואים אתהאנשים מתפייסים עם אלוהים ואחד עם השני. אני מודה ומקבל את העובדה שהרבה אנשים לא מאמצים אמת זו. זה הכרחי באמונה שלי שהחופש להאמין או לדחות את האמת הזאת יישמר. באמונה שלי גם חשוב להכיר בכך שהכבוד של האנשים שלא מסכימים איתי נשמר ומוכר.

הקרב נגד הגזענות וסוגים אחרים של הפליה רחוק מלהיגמר. בואו אנו שראינו את הסכנה, לא משנה מי אנחנו או מה האמונה שלנו, נאחד כוחות ונילחם יחד. הלוואי שנזכה בחסד לחיות לפי הפרפרזה של B. Hall למילותיו של וולטייר: "אינני מקבל את מה שאתה אומר, אבל אני אגן עד מוות על זכותך לומר זאת".

שאלוהים יברך אתכם!