פרשת ויקהל

קראתי את כל פרשת ויקהל השבוע וחיפשתי השראה על מה לדבר הערב. קראתי על כל החלקים של המשכן. קראתי על הנדיבות של העם בתרומתם למשכן. קראתי על האמנות של בצלאל, האומן שהתמנה לנהל את פרוטקט העיצוב, אבל כל פעם נתקלתי מחדש בפסוקים שפותחים את הפרשה:

ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

בשבילי, כשומרת שבת כבר הרבה שנים, הפסוקים האלה קפצו מהדף כאתגר אישי מופנה אלי. למה? מפני שאני "עובדת" בשבת ומפני שאני מבערת אש בשבת -- ובכל זאת אני מגדירה את עצמי כיהודייה דתית.

איך אני יכולה להיות יהודייה דתית כשאני פועלת בניגוד למה שנראה שכתוב בתורה?

חיפשתי התמודדות אמיתית ומודרנית עם הציווים האלה על שבת. ומצאתי אותם כשקראתי את הפירוש של הרבה האמריקאית ליאורה קיי. היא טוענת שהפסוק מהתורה הוא בעצמו בעייתי. כשכתוב בתורה שאסור לעשות מלאכה בשבת, היא עונה, "...כאן נמצאת הסתירה: חיפוש משמעות בשבת דורש עבודה. שמירת שבת אמיתית מבוססת על בניית חברות, הנחיית הקהילה בתפילה, ויזימה של שיחות עם המשפחה סביב שולחן השבת. סוג העבודה הזאת – העבודה שעלינו לעשות בשבת – מאפשרת לנו גם להיפגש עם אלהים." ובתגובה לאיסור על לבער אש בשבת, הרבה קיי מזכירה לנו שהיהודיים עברו על האיסור הזה במשך מאות שנים כי "...אנחנו מבערים (אש כדי) להדליק את הנר" ואנחנו רואים את זה כדבר טוב כי "זה יכול להדליק משהו בתוכנו....אם אנחנו מציתים את האש הזו, היא תצית את הנשמה לפגוש נשמות אחרות ולהדליק את הנר הפנימית שהיא הדלקת קדושה כמו שכתוב בבראשית רבה, "לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת...." (ברשאית רבה יא)

הרבה קיי אומרת: למרות שכתוב בתורה שאלה החוקים של שבת, כדי להשלים את כוונת מצוות אלהים לשמור את השבת, אנחנו באמת צריכים לעבור על מה שכתוב בתורה – בשבת, יש המלאכה לעשות ובשבת מבערים אש לכבודה.

ואפילו בפרשת השבוע הזה, אלהים עשה משהו דומה: אלהים שינה את החוקים שהוא עצמו קבע. כתוצאה מהמקרה של עגל הזהב שקראנו עליו בשבוע שעבר, אלהים הבין שהיה יותר מדי קשה בשביל העם לקבל אל שהוא מופשט ואמורפי שלא רואים. לכן, אלהים הגיב, חשב מחדש, ובפרשת השבוע הזה, הציע תוכנית חדשה: לבנות משכן כדי שיהיה לעם אות מוחשי של אלהים בעולם.

במקרה אחר בתורה בספר במדבר, כשאלהים מצווה על ירושה, אלהים מצווה שכל הרכוש של האב המת הולך לבנים במשפחה לפי סדר הלידה. אבל בנות צלופחד מוחות שמפני שהיו רק בנות במשפחה שלהן, הרכוש יהיה של מישהו אחר. אלהים שמע את טענותיהן ושינה את מצוות הירושה כך שבנות יכולות לרשת. (במדבר כ') כאן, אלהים קבע חוק, ראה שהוא לא התקבל במציאות האנושית, ותיקן אותו במידה.

רבני התלמוד גם הם שינו את הבנת מצוות התורה כדי להתאים אותן לתקופתם. במסכת בבא מציאה, אנחנו מוצאים את הסיפור המפורסם שבו רבי אליעזר אומר לרבנים, "אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא....אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת). - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני."

בתורה, אלהים קובע את ההלכה. מאז והלאה, אלהים "העביר את השרביט" לבני אדם לקבוע את ההלכה וליישם אותה בחיי היום שלהם לפי הבנתם, תנאי הסביבה, וצרכי הציבור. למשל, כשכתוב ש"כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת", הרבנים אמרו שצריך לפרש את המילה "מות יומת" במשמעות של לשלם קנס. די ברור בתורה ש"מות יומת" זה מוות. בכל אופן, הרבנים הבינו שגזירת מוות לא היה חוק אפשרי בזמנם, אבל הם שמרו על העיקרון: שבת היא יום הכרחי שבה עלינו לנוח.

הרב משה זמר כתב בספרו "הלכה שפויה", ש"הלכה כפי שהיא התפתחה (במשך הזמן) היתה מערכת אתית המתפתחת שמצאה דרכים להתמודד עם התנאים הספציפים של כל דור....בימי קדם, בימי הביניים, וגם בימינו, דיינים נתנו פסקי דין רחמניים והתירו לעתים "עבירת" איסורים חמורים ..בתחומים אתיים ובעייתיים." (ע' 37) הוא ציין מקרה שבו הרב משה איסרלס, מחבר שולחן הערוך האשכנזי שחי בפולין במאה ה-16, אמר שהוא חיתן זוג בשבת כי היה "מצב חירום" כי "יביישו את הנערה אם היא הייתה צריכה לחכות לחופה עד מוצאי שבת. (ע' 10)

ביהדות, עשייה היא חשובה. אבל העקרונות העומדות מאחרי מה שאנחנו עושים הם יותר חשובים. בשבת, העיקרון היא לנוח מעולם ה"מלאכה" ולעשות "קודש שבת שבתון ליי". השאלה היא: איך עושים את זה היום?

אני חושבת שאנחנו צריכים לפרש את עיקרון התורה לעשייה משמעותית להיום. אני לא אומרת לשלול את התורה כל פעם שזה יותר נוח לנו.

אני מאמינה שהתפקיד של כולנו הוא ללמוד תורה, לנסות להבין את עקרונותה, ולקחת אותה כבסיס לעצב את האמונה שלנו ואת המעשים שלנו.

אני מאמינה שעיקרון המצווה על שבת בתורה היא: אל תעבדו כל הזמן – קחו יום שלם לנוח מהעולם. כשהתורה אומרת "מלאכה" אני חושבת היא מתכוונת לעבודה של יומיום, עבודה ששייכת לעולם החומרי וזמני. כשהתורה אומרת "לא לבער אש" אני חושבת שהיא השתמשה באש כסמל של מלאכה – היתה פעולה שלמה לבער אש בתוקפה שבה נכתבה התורה. היום, להדליק אור בדירה שלנו – זה אפילו לא שורף קלוריה אחת!

אני חושבת שזה מאוד חשוב לשמור על העקרונות של שבת שהתורה מלמדת אותנו. לפי כך, אני מאמינה ששמירתה כוללת שלושה דברים: לנוח – אם זה לא לבדוק את האי-מייל מהעבודה, לא לעשות שיעורי בית, או עוד פעולה קשורה למלאכה שלך של ימי חול. דבר שני, אנחנו צריכים לעשות "קודש שבת שבתון ליי" – להשקיע בחיים הרוחניים שלנו בבואנו לתפילות, ברכת הנרות, היין, והחלה ועוד, שיחות על עניינים יהודיים, טיולים בטבע. ודבר שלישי, ב"מושבותנו" אנחנו מתאספים עם משפחה וחברים כדי ליצור קהילה.

אני מאכלת לכם: שבת שלום של מנוחה, משפחתיות, והתעלות נפש מלאת משמעות ומודעות.