פרשת וישב

הוא היה הבן הקטן במשפחתו שנדדה מארץ לארץ. הוא היה הבן האהוב של אמו. היו לו חלומות של גדולה. היתה לו אישיות מושכת והיכולת לעזור לאנשים להגשים את החלומות שלהם. כשהוא הגיע לפסגות בחייו, הוא השתמש בכל המשאבים שלו לעזור למשפחתו ולאחרים, וכשהוא נפטר, הוא נקרא "גיבור".

יכול להיות שאני מדברת על האב הקדמון שלנו, יוסף, שאנו קוראים את החלק הראשון של סיפורו בפרשת השבוע הזאת, פרשת וישב. יוסף, הבן הבכור של רחל והבן האהוב של יעקב, חלם על האלומות של אחיו שהשתחוו לאלומה שלו. אחרי שהוא נמכר לעבדות אצל פוטיפר, הוא הקסים את כל בית פוטיפר. כשהוא נזרק לכלא, הוא הצליח לפרש את החלומות של שר הטבחים ושר המשקים. ו – קצת להיכנס לפרשה של השבוע הבא – הוא גם הצליח לפרש את החלום של פרעה על שבע שנים של רעב בארץ. זה הוביל אותו למשרה רמה. הוא היה הגיבור של בני ישראל בזמנו.

אבל כשאני מדברת על גיבור הערב, אני לא מתכוונת ליוסף. אני מתכוונת לאיש אחר – טיפוס מאוד צבעוני וסימפטי: סבא שלי, ארתור אירבינג יצחק אהרון גולדמן. ב-1897, משפלתו התגנבה מביאלארוס ואוקראינה, עברה דרך אירופה, והתיישבה בברוקלין, ניו יורק. הוא היה הקטן מארבע ילדים והבן האהוב של אמו. בזכות התעקשותה, הוא היה הראשון במשפחתו ללמוד באוניברסיטה. הוא חלם לשחק בכל מיני סוגים של ספורט ולהחלץ מהעוני שבו גדל. באוניברסיטה הוא למד חינוך במגמת ספורט והפך להיות מורה לחינוך גופני ומאמן כמעט בכל ספורט שהיה קיים בבתי-הספר של ניו יורק. הוא נתן השראה למאות התלמידים שאימן – הוא הגשים את חזון הנביא עמוס בהפטרה שאנו קוראים השבוע לשאוף למעשי צדק בחברה מלאת עוולות – כשלא היה לגאס כסף לקנות משקפיים חדשים, סבי לקח אותו לרופא עיניים. אביו מארבין נפטר בגיל צעיר וסבי הפך להיות אביו המאמץ. טרי לא רצה ללמוד באוניברסיטה. סבי נכנס לבנק שהוא עבד בו ואמר לו, "מה אתה עושה פה? אתה חייב ללמוד." ואם לא היה לבחור שהכיר כסף לדמי הרישום, הוא הושיט את ידו לכיסו ונתן את הכסף לנער. הוא גם לימד ילדים עם צרכים מיוחדים. הסיסמה שלו היתה: "אל תתייחס אל נכה כאילו הוא נכה – תתנהג איתו כמו ילד רגיל".

הוא היה שובב – כשהוא השיג לבת הדוד שלי את התפקיד הראשון שלה בהוראה (מתברר שהוא השיג לכולם את התפקיד הראשון שלהם), הוא ייעץ לה, "תביאי איתך ספר ותתנהגי כאילו את מאוד עסוקה – ואז כבר תהיי בסדר". הוא היה תמיד מוכן עם בדיחה או לגשת אל ילד זר במסעדה להראות לו את טריק "האגודל הנעלם" או להוציא מטבע מהאוזן שלו. כולם התרשמו מצחוק הבטן הגדול שלו והעיטוש הענקי שלו שתמיד גרם לנו לקפוץ ממקומנו.

סבא שלי היה גיבור, לא רק לכל התלמידים שלו אלא גם בשבילי. הוא היה המאמן שלנו ב"משחק החיים". הוא עמד איתי במגרש החנייה שעות כדי לשפר את ההגשה שלי בטניס. הוא גרם לנו להרגיש שאנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים. מה שעניין אותך, פתאום עניין אותו. סבי היה אתיאיסט מושבע שאף פעם לא התעסק בדת – למרות זאת, הוא ישב איתי שעות ארוכות לדון בנושאים יהודיים כי הוא ידע שזה מעניין אותי.

סבא שלי נפטר בשבת לפני שבועים בשיבה טובה בגיל 88. ביום שלישי, טסתי לפלורידה להיות עם משפחתי. ביום רביעי, הנחיתי את טקס הלוויה שלו. זה היה המינימום שיכולתי לעשות בשביל הגיבור שלי.

התורה מלאה סיפורים על גיבורי עמנו. בשביל הרבה אנשים, משה הוא גיבור עמנו כי הוציא את בני ישראל ממצרים והנהיג אותם במדבר. אברהם הוא גיבור שדבק באמונתו באל אחד. המכבים הם גיבורי חג חנכה שהביסו את צבא יוון. רבי עקיבא היה גיבור שעונה על ידי הרומאים ומת על קידוש השם. ומליוני גיבורים לא ידועים שהושמדו בשואה. ויש עוד הרבה....

מי הוא גיבור במסורת היהודית? בתנ"ך, גיבור הוא חייל. כתוב בבראשית, "...כנמרד גבור ציד לפני יקוק". (בראשית י) בספר שופטים, מספרים על גדעון השופט, "וירא אליו מלאך יקוק ויאמר אליו יקוק עמך גבור החיל" (שופטים ו: יב).

מאוחר יותר בהיסטוריה, הרבנים נתנו הגדרה נוספת ל"גיבור". במדרש בראשית רבה, הם קוראים להבל "גיבור" כי היה לו מעמד יותר מכובד כלפי אלהים מקין. (בראשית רבה כב). בעוד מדרש, הרבנים אומרים, "הרי ישעיה גיבור שבעולם, ובשביל שראה בחזון...." (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ד). כאן, הגיבור הוא הנביא, קול המצפון בחברה.

בתפילת עמידה, אלהים מכונה "הגדול הגיבור והנורא." בתלמוד הירושלמי, הרבנים שואלים, "למה אמר 'הגיבור'? לזה נאה לקרות גיבור ש (אלהים) רואה חורבן ביתו ושותק." (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ז דף יא טור ג /ה"ג). בנוסף לכך, ידוע הפתגם המפורסם במשנה אבות, "איזהו גבור? הכובש את יצרו." (משנה מסכת אבות פרק ד). הגיבור של הרבנים מתאפק. החוזק שלו הוא היכולת לעמוד כשהעולם סביבו מתפרק.

ולפי הרב בן זמננו לארנס קושנר, בקבלה הספירה של "גבורה" מסמלת את המידות של חוזק, אהבה מכוונת, והוראה. אז לפי דעתו, להיות גיבור הוא לתת.

ומי הגיבור בישראל של היום? החלוצים שעזבו את משפחתם ליישב את הארץ? החיילים הצעירים שנלחמים בקרב? האם הגיבור הוא האדם שקנה פרות וירקות לביתו בשירו של יהודה עמיחי, גיבור היום יום, סמוי מן העין?

מהמסורת, אנו למדים שגיבור יכול להיות חייל אמיץ, איש חזון שעושה צדק, ובן-אדם שיודע מתי להשמיע את קולו ומתי לשתוק. אפשר לומר, שגיבור הוא מישהו שעושה מעשים משמעותיים בעולם ומעשים משמעותים עבור האנשים סביבו.

אני חושבת שהעולם הוא מקום מתוקן יותר מפני שסבי, ריפ גולדמן, חי בו. הוא היה הגיבור שלי. והוא, לפי דעתי, מצטרף לגיבורי ישראל במשך ההיסטוריה.