פרשת יתרו: מצוות – ההר מעל ראשנו?

למה באנו לקבלת שבת הערב? מה מושך אותנו ללמד את בנינו – וגם בנותנו – לבר ובת מצווה? לבחור טקס נישואים תחת חופה עם ברכות ויין ותבעות? לחיות בישראל בקרב העם היהיודי?

נקשר את השאלות האלה לסיפור שאנחנו קוראים בפרשת השבוע הזאת– פרשת יתרו. מה משך את בני-ישראל להר סיני לקבל את עשרת הדברות מאלהים וכל מיני מצוות אחריהן?

כתוב בפרשה, "ויתיצבו בתחתית ההר". בתלמוד (שבת פח:א), "רב אבדימי בר חמא בר חסא אמר: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית (אלהים החזיק את ההר מעל ראשיהם), ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם." אז, לפי דעתו של רב אבדימי, נראה שבני-ישראל הסכימו לקבל את התורה – ומצוותיה – בשל איום לקיומם.

אבל, ממשיך התלמוד, יש כאן בעיה: אמר רב אחא בר יעקב: "מכאן מודעא רבה לאורייתא" (אם כן, יש מחאה נגד התורה).בעצם, אם מסכימים למשהו תחת לחץ, זאת לא הסכמה אמיתית. רבא פותר את הבעיה ואמר, "אף על פי כן, הדור קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב, (אסתר ט: כז) "קיימו וקיבלו היהודים" – קיימו מה שקיבלו כבר..

.רבא אמר שבאמת, בני ישראל לא לקחו על עצמם את המצוות בהר סיני ולא כל ארבעים השנה שנדדו במדבר ולא בתקופת ההתנחלות בארץ ולא בזמן בית ראשון.עם ישראל קיבלו והסכימו לקיים את המצוות שאלהים נתן בהר סיני רק כשהם היו חופשיים לחלוטין לבחור בעצמם, כשאלהים לא עמד על ראשיהם, אלא כשהם היו תחת שילטון זר של אחשורוש בפרס-- כשאף אחד לא כפה עליהם לחיות לפי המצוות.

מה הקשר שלנו היום עם המצוות שהיהדות מציגה בפנינו? בשבת הזאת, אנחנו שומעים את עשרת הדברות. האם אנחנו מחוייבים לציווים האלה? שלא לדבר על תרי"ג (613) המצוות בכלל?

בדרך כלל, הרבה יהודים חושבים שכשאנו מדברים על מצוות יש שתי אפשרויות:הכל או לא כלום. או שאני אקיים את כל המצוות או שלא אעשה כלום. או – אם אני עושה מצווה, אני מקיימת אותה בדרך ה"נכונה". אני לא מקבלת את התפיסות האלה.קודם כל, יש מצוות בתוך תרי"ג המצוות שאף אחד – אפילו הרב הכי מחמיר במאה שערים – לא מקיים, כמו מצווה מספר 87 מספר דברים (יז:יח) שהמלך חייב לשמור על ספר תורה שלו. (היום, למשל) – אין מלך. ואפילו אם היה מלך, אני עצמי לא מלך ולא יכולה לקיים את המצווה הזאת.

דבר שני, ברגע שהציווי יצא מפיו של אלהים כביכול, מיד היו 1000 פרשנויות איך להבין אותו. למשל, "כבד את-אביך ואת-אמך" – איך לכבד? מה עושים? מה אם הם לא מכבדים אותך? בתולדות היהדות, יש שרשרת של פירושים על המצוות. והשרשת הזאת ממשיכה עד היום – ואנחנו, הדור שלנו הוא החוליה הבאה בשרשרת זו. כפי שאנו קוראים בפרשה כלעם ישראל עמד בהר סיני וקיבל את עשרת הדברות (לפי המדרש – כל אחד כיחיד קיבל את המצוות על עצמו), כך גם יש באפשרותו של כל אחד מאיתנו להוסיף את הפירוש שלו על המצוות ולקיים אותן (או לא) על פי הבנתו.

וזאת המטרה של היהדות המתקדמת.קודם כל, אנחנו שואלים את עצמנו – מה המשמעות של המצוות היום?האם אנחנו מצווים?האם אנחנו מצווים בכל דבר?

האידאולוגיה של התנועה המתקדמת בישראל מתייחסת אל השאלות האלה. כתוב במצע התנועה: את דרכם וחזונם של נביאי ישראל אנו מבקשים להמשיך בהדגשת יסודות המוסר, החסד, האמונה והמצוות שבין אדם לחברו; את דרכם של חכמי המשנה והתלמוד אנו ממשיכים בגישתנו הפרשנית והיצירתית למקורות האומה, גישה המבקשת להתאים את אורח החיים היהודי למציאות המשתנה. בגישה עתיקה-חדשה זו טמון סוד הישרדותה של היהדות."

יש אנשים בתנועה שלנו שמייצגים ומסבירים את הערכים הללו. אני רוצה לחלוק איתכם את גישתו של המורה המכובד שלי, הרב ריצ'רד לוי, שכתב את המצע האחרון של התנועה הרפורמית בארצות הברית שאמר: "מצווה היא משהו ש(כתוב בתורה) שאלהים אמר שזה דבר חשוב לעשות. החומר של מצווה הוא היחסים בין אלהים ובין העם היהודי....(כשאני נפגש עם מצווה) היא קופצת עלי ואני חייב להתמודד איתה....("לקיים מצווה" זאת אומרת שעליי להשתתף) בדיאלוג בין אלהים, התורה, והעם היהודי."

לא עלינו לקיים כל מצווה, אבל עלינו ללמוד על המצוות. עלינו לגייס את המשאבים שלנו – המסורת היהודית העשירה, החוויה של העולם המודרני, והמצפון שלנו—להשתתף בדיאלוג עם כל הדורות שקדמו לנו ועם התורה, הטקסט המקורי של עמנו ומסורתנו.

אולי היה הרבה יותר קל לעמוד בהר סיני עם ההר מעל ראשינו.אולי יותר קל כשאין לנו בררה ומישהו פשוט פוקד עלינו מה לעשות.אבל, אנחנו מקיימים ומחיים את התורה ואת היהדות אך ורק כשאנחנו בוחרים להשתתף בדיאלוג עם אלהים ועם התורה ועם העם היהודי, כשאנחנו לומדים את המסורת ואחר כך מפעילים את הבחירה החופשית לבחור איזה מצווה לקיים ואיך.זה האתגר של חרות וזו גם הברכה.