פרשת מטות

לפני כמה שנים, בראש השנה הלכתי לבית הכנסת. בסוף התפילה, עמדנו בתור לאחל לרב בית הכנסת חג שמח. לפניי בתור עמד בחור בשם ראובן. כשהגיע תורו, הרב תפס את ראובן לדבר איתו בצד. הרב אמר לו, "אתה צריך להצטרף לצבא אלהים!" ראובן ענה בקלות, "אבל רבי, אני כבר בצבא אלהים." אז שאל הרב, "אז למה אני לא רואה אותך בבית הכנסת חוץ מבראש השנה וביום כיפור?" ראובן לחש, "כי אני בשירות החשאי".

בדיחה פשוטה שמדגימה בעיה תמידית – מה לעשות בקשר ליהודיים שלא באים?

בפרשת השבוע מטות, אנחנו קוראים על עם ישראל שמתאמנים להיות חיילים. הם כובשים את המדיינים בלי רחמים. והם מתכוננים להיכנס לארץ המובטחת כדי לכבשה. זאת אומרת, כולם מתכוננים חוץ משני שבטים – בני ראובן ובני גד שמבקשים ממשה להישאר בארץ גלעד ולא ליישב את ארץ ישראל עם שאר השבטים. משה מסכים לבקשה הזאת בתנאי אחד – שהם יילחמו ביחד עם אחיהם ויעזרו לכבוש את הארץ.

איך עלינו לחשוב על בני ראובן ועל בני גד? האם הם בוגדים בשאר עם ישראל ברצונם לא לעבור לארץ ישראל? או אולי הם גיבורים שמוכנים להילחם למען אחיהם בלי לקבל את אותו שכר?

יש רמזים שהמסורת לא מחבבת את השבטים האלה. כתוב במדרש, (במדבר רבה כב) "בני ראובן ובני גד...עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו." אמר להם משה אינה כלום אלא עשו את העיקר...תחלה "בנו לכם ערים לטפכם" ואח"כ "וגדרות לצאנכם."....אמר להם הקב"ה אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות. חייכם!...."

בכל זאת, איך מקבלים את האנשים שלא מפגינים שותפות מלאה לחזון של הכלל בלי לפרק את כל העסק? התגובה הראשונה לעיתים קרובות היא לדחות את אלה המבדילים את עצמם, אבל משה מגיב בדרך אחרת ואני מוצאת הרבה חכמה בתשובה שלו. כמובן, משה לא מרוצה מההצעה. אבל הוא אמר כך: (במדבר לב, כח-ל), " וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה, אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וְאֶת-רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן כָּל-חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה, וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם--וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת-אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. וְאִם-לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם--וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן."

משה אומר משהו מדהים ובאמת מפתיע – אם בני ראובן ובני גד עומדים בהבטחתם להילחם למען ישראל, הם מקבלים את רצונם. אבל אם הם לא עומדים בהבטחתם, הם עדיין מקבלים חלק בארץ ישראל. על פני השטח, זה לא נראה הוגן לכל שאר השבטים – שהשבטים יילחמו ואחר כך יחוייבו לתת חלק לאלה שלא נלחמו?

יכול להיות שמשמעות אמירת משה היא כפי שאברהם אבן עזרא פירש את הפסוקית, "ונאחזו בתככם" כרצון של משה לחלוק להם כבוד כדי שירגישו חשובים, אבל אם "המחמאה" לא תצליח, משה מתכוון ש"אם לא יעברו חלוצים, תוליכום עמכם בעל כרחם ונאחזו." כאילו משה אומר לבני ראובן ולבני גד, "אתם באים איתנו, אם רוצים או אם לא, אם עכשיו או אם יותר מאוחר – אתם חלק מעם ישראל ותישארו חלק מעם ישראל."

בתנאים שמשה מציב בפני בני ראובן ובני גד, אני רואה כמה קווים מקבילים לחיינו היום. במלחמת השיחרור 3500 מתנדבים מ-43 מדינות הגיעו כחלק מ"מח"ל", מתנדבים חוץ לארץ, להילחם למען קיום מדינת ישראל ואחרי הניצחון רובם חזרו הביתה למדינות המוצא שלהם. כמו בני ראובן ובני גד הם היו "חלוצים" לישראל אבל בחרו לבנות ביתם ועיסקם במקום אחר. היום יש הרבה יהודים שחיים בחו"ל אבל תורמים מכספם לבנות את מדינת ישראל.

מצד שני, יש יש המון יהודים בחו"ל שאף פעם לא ביקרו בישראל, לא תרמו אגורה למען ישראל, ואולי רק חושבים על ישראל כשרואים את החדשות. ודווקא עבור האנשים האלה, אנו לומדים ממשה, צריך לשמור פינה מנחלתנו. עלינו להודיע להם, "יש לכם חלק כאן איתנו. אנחנו שומרים על הארץ גם בשבילכם." -- אולי זו הציונות החדשה.

גם היום בתנועה ליהדות מתקדמת, יש "חלוצים" -- הרבה חברים ותורמים מקהילות הנמצאות בחו"ל, כמה פוליטיקאים כמו שר הבינוי והשיכון לשעבר שחתם על החלטות לתת לקהילות בניין, או משרד החינוך שמעודד תוכניות לימוד שמקדמות פלורליזם. בצד שני, לפעמים זה מרגיש שאנחנו מנהלים קרבות קשים לבד למען פלורליזם דתי בישראל. למשל, התנועה ליהדות מתקדמת זכתה בבג"ץ שאסר על המדינה לממן רק את הסעות של תלמידים חרדים לבתי ספר מחוץ לשכונתיהם. השבוע, שמענו ברדיו איך כמה חברים במועצה הדתית בראש העין ניסו לטרפד פרויקט התנדבות של בני נוער מהקהילה המתקדמת ביישוב, קהילת בבת-עין, עם מבוגרים באקי"ם. חברי המועצה הדתית התנגדו לפרויקט פשוט מפני שרצו להשמיץ את הרפורמים. בכל זאת, הרבה ישראלים נהנים מטקסי בני המצווה שלנו, טקסי נישואים, תפילות ראש השנה ויום כיפור, ועוד. כמו שמשה רצה לשמור מקום לבני ראובן ובני גד בארץ ישראל, גם אנחנו שומרים מקום לישראליים להצטרף אל נחלתנו שהיא נחלתם בהתחדשות היהדות של ימינו. זאת מנהיגות אמיתית. וכשננצח אחת ולתמיד, כל איש ואישה בישראל יהיה חופשי ללכת למוסד היהודי שמתאים לו והממשלה תתייחס אל כל מוסד דתי באופן שווה.

יש מקום לכל היהודים גם בארץ וגם בקהילה. תודה לכל אלה שמשנסים מותניהם ויוצאים ל"מלחמות" להבטיח את עתיד מדינת ישראל ולקדם את העתיד הרוחני של עם ישראל. ולכל אלה שעדיין ב"שירות החשאי" או במקום אחר, אנו כאן מחכים לכם ושומרים לכם מקום בתוכנו.