פרשת תצווה

בקיץ של 2003 ו-2004 עבדתי בטיולי נוער של התנועה הרפורמית באירופה ובישראל. אחד מהאתרים שביקרנו בהם היה טרזינשטט, מחנה ריכוז ממלחמת העולם השנייה בסביבה של פראג. ביקרנו בצריפים ובאתרי ההנצחה, שדות ההרג, ובבית-היתומים. אבל המקום הכי נוגע ללב היה הבלתי צפוי: נלקחנו לחצר קטן של כמה בתים שבהם מתגוררים צ'כים היום. נפתחה דלת קטנה למעין צריף והצטופפנו בפנים. באור המעומעם, ראינו כתב עברי על הקירות, פסוקים שהכרנו מהסידור ומהתנ"ך. אנחנו היינו בבית-הכנסת הנסתר של טרזינשטט.

התכנסות בבית-כנסת היתה פעולה מסוכנת בטרזינשטט – מוות מובטח לאלה שייתפשו. אז למה לקחת את הסיכון? יש אומרים שזאת היתה בשביל הכלואים הדרך היחידה לשמור על שפיות, להוכיח לעצמם שהם עדיין בני אנוש ולהתחבר לאיזה שהוא סוג של חיים נורמליים. אין לי ספק שזה נכון. בכל זאת הרגשתי עוד סיבה חזקה – הרגשתי שהיהודיים הכלואים בטרזינשטט בנו את בית-הכנסת הזה בשבילנו, המבקרים 60 שנים יותר מאוחר. בית-הכנסת הזה הוא מסר מיהודי טרזינשטט ליהודים של היום – הם אומרים לנו "אנחנו שמרנו על הלהבה, אפילו בתנאיים הנוראים כאן. אתם שגרים בבתים יפים עם שפע של אוכל, גנים מטופחים, וחופים רחבים – אתם שחיים חופשיים, שיש לכם בחירה חופשית איפה לעבוד, מה ללמוד, ואיפה להתפלל – על כמה וכמה אתם גם כן חייבים לשמור על גחלת היהדות.

פרשת השבוע, תצוה, פותחת, " וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (כז: כ-כא)

אלהים מצווה על הכהנים להדליק "נר תמיד" שיבער ליד ארון הקודש. מה זה היה בדיוק "נר תמיד"? למה נקרא בשם הזה? מאיזה סיבה הוא בער כל הלילה?

רש"י, שחי בצפון צרפת במאה ה-11, גם שאל מה המשמעות של "תמיד". התשובה שלו היא, "כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח ו) עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום." לפי דעתו של רש"י, תמיד מכוון לפעולה מתמשכת שחוזרים עליה בזמנים מסויימים.

אבן עזרא, הבלשן המפורסם של המפרשים שחי בספרד במאה ה-11, מגדיר "תמיד" לפי הבנתו של המילה שגם מופיעה במקום אחר בפרשת תצוה: כתוב בקשר לביגוד הכהן הגדול, "והיה על מצחו תמיד" (שמות כח, לח), אז כותב אבן עזרא, "כאשר הושם המצנפת על ראשו (של הכהן), לעולם ישימו עליה ציץ הקדש." אבן עזרא מפרש "תמיד" כמשהו שממשיך לעולם.

המשכן הנודד במדבר שבו שירתו הכהנים הפך לבית המקדש בירושלים בימי המלך שלמה. הרב הרפורמי גונתר פלאוט מסביר בפרשנותו על התורה, "(ע' 623) (בתקופת המקדש השני), קראו לנר 'נר מערבי' כי הוא האיר את קודש הקודשים שהיה מערבה ממנו, ומאז בדרך כלל, שלושה אורות בערו באופן סדיר במקדש להבטיח תיחזוק של המקום, האור נקרא "נר תמיד". כשנחרב המקדש...הדליקו נר מיוחד בבתי-כנסת לשמור על המצווה מהתורה....עם חלוף הזמן, הנר סימל את נוכחות אלהים בישראל, כאילו אור רוחני נובע מהמקדש עצמו."

רב יצחק ב"ר יוסף קארו מטולדו ב"תולדות יצחק" (מאה ה-15) ממשיך את הרעיון הזה. הוא לוקח את המילה "כתית" שמתאר את שמן הזית שבנר ואמר, כתית זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנים ומקדש שני ת"ך....ולפי ששניהם עתידים ליחרב, לכן רמז שניהם במלת כתית, אבל העתיד שיעמוד לעד ולא לזמן קצוב אמר בו להעלות נר תמיד." אני מפרשת את מילותיו כ: למרות שהמקדש נחרב, הנר שהיה בתוכו – השריד הניצוצי הזה -- ממשיך לעולם. וזה המסר מטרזינשטט – מקום בו נרצחו בני עמנו, נר היהדות שנדלק שם ממשיך להאיר את דרכו של העם היהודי עד היום. עלינו גם לזכור שכשנחרב המקדש, היהדות נאלצה לקחת את הלהבה שבערה שם ולשמור עליה בכלי חדש – כדי לשרוד ולהיות רלבנטי, היהדות השתנתה והתפתחה. בכל האתגרים והטרגדיות שאיתם עמנו התמודד במשך ההיסטוריה, אור היהדות נמשך, וכל דור שמר עליו בכלי שלו.

אנו מוצאים בעיטורי תורה, אוסף של פרשנות חסידית, (III, ע' 229), "על כל יהודי להדליק את 'נר התמיד' בלבו, ולא רק במשכן או בבית-הכנסת. עליו להדליק אותו 'מחוץ לפרוכת' (שמות כז: כא): ברחוב, בשוק, במעשי חול – בכל העניינים של בין אדם לחברו...'נר' הוא גם ראשי תיבות ל'נפש רוח' – וזה הנר שעלינו להדליק כל הזמן."

כל עוד אנחנו מדליקים את "נר התמיד" שלנו, תמשיך היהדות. אם נפסיק לשאת את לפיד היהדות, תכבה הלהבה. אנחנו מביאים את הלהבה איתנו לכל מקום – כמו המשכן הנודד במדבר. אנו מייצגים את ערכי היהדות לא רק באולם בו אנחנו מתפללים אלא גם במקום בו אנחנו קונים ומוכרים. והלהבה נמצאת בכלים שונים – כמו שאור נמצא בנר, מנורה, מדורה, או זיקוקים, היהדות שלנו משקפת מי אנחנו כאנשים עכשיווים שחיים בעולם המשתנה כל הזמן. ואנחנו מעבירים את האור מדור לדור – קודמיי הדליקו את הפתיל שלי והוא ממשיך לבעור יחד איתי, ואני מדליקה את הנר של הדור הבא. זאת המשימה שלנו: למצוא את הנר הבא להדליק.

הרב אברהם יצחק קוק ביאר שאחד מהקורבנות בבית-המקדש היה "עולת התמיד." זה היה קורבן קהילתי – קורבן שכל העם תרמו לעלותו.

המסר הזה עדיין שיך להיום – עוד מדד בשמירת האור הוא מעורבות הקהילתית. במיוחד בשבילנו כאן בקהילת דרכי נעם, אם אנחנו רוצים להמשיך את אור היהדות המתקדמת למען תושבי רמת השרון ולמען ילדנו ונכדנו ואלה שיבואו אחריהם, עלינו לתמוך בקהילה. אם ישראלים בחברה הרחבה רוצים יהדות שמכילה את הערכים שלהם – שוויון, צדק חברתי, וסובלנות כלפי האחר – גם עליהם להדליק את הנר – להשתתף בפעילויות שלנו, לבנות מוסדות, לתת תמיכה פוליטית בעד פלורליזם, ולתרום כספים לממן את הפעילויות. רק בדרך זו יגדיל האור של היהדות המתקדמת ויישמר לדורות.

בבתי-כנסת בכל העולם תולה "נר תמיד" לפני ארון הקודש. גם בבית-הכנסת של הקהילה הזאת שייבנה, ייתלה נר תמיד. הוא מזכיר לנו ציווי אלהים על משה שאנו קוראים עליו השבת. הוא מזכיר לנו את בית-המקדש שעמד בירושלים בימי קדם. הוא מזכיר לנו את אור היהדות שאבותנו ואמותנו נשאו בתוכם בכל דור בכל העולם, בהצלחה ובסבל. הוא מזכיר לנו את העבודה הקדושה שעלינו לעשות – לשאת את האור של היהדות שלנו ולהבטיח שהלהבה שלה בוערת תמיד.