איך בחרתם לחגוג את חג פסח השנה? אתם עדיין עם הסדר הזה שעושים כבר 2000 שנה? לא עשיתם משהו חדש? לא הלכתם לפסטיבל הגרוב בכנרת? מה עם "פסח אדמה" במצפה רמון? כנס העולמות בחולון? ללון בבקתות קש בפסיבל Experience? ברוח חג האביב פסטיבל "מפסולת לאומנות" בערד? וכמובן, מי יפספס את הבומ-במלה בחוף ניצנים?
מאיפה הגיעו כל הפסטיבלים האלה? זה פולחן יהודי חדש? האם לזה התכוונה התורה כשקבעה לנו את החגים?
זה בדיוק מה שרציתי לחקור בלמידת פרשת השבוע אמור. הפרשה פותחת עם דיון על מצוות הכהנים ואחר כך קופצת לנושא אחר לגמרי, כשה' מצווה את העם על החגים. יש מתכונת מסויימת של שמירת חגים בכל הפרק. אפשר לקרוא על חג פסח לדוגמה. כתוב (ויקרא כג:א-ב, ו-ח), "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. ....וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ."
התורה מספרת שה' אמר למשה לדבר עם כל העם (בניגוד לפרק הקודם שהדיבור היה מיועד רק לכהנים) על המועדים. אנחנו לומדים על התאריך, השם, והאורך של החג. כל חג מתואר כמקרא קודש שבו לא עובדים ומקריבים קורבן.
אני מבינה את הקשר בין חג לבין מנוחה. אני מבינה את המשמעות של קורבנות כסמל של תקשורת עם ה' אבל אני מוטרדת מהמושג של "מקרא קודש". מה זה בדיוק ומה הוא אומר לנו על איך לקיים את ימי החג?
הרמב"ן (מאה ה-13 ספרד) מפרש את הביטוי, "שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצווה היא על ישראל להיקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא (בציבור) בתפילה והלל לאל בכסות נקיה (בגדים יפים), ולעשות אותו יום משתה כמו (שאמר) (במסורת) (נחמיה ח י בראש השנה אחרי שהוא הקריא לעם את כל התורה הוא אומר) 'לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם.'"
יפה – אבל גם יום הכיפורים בין כל החגים נקרא "מקרא קודש" בפרשה. ויום כיפור הוא בודאי לא יום של משתה ושמחה. ספורנו (מאה ה-14-15 איטליה) מעיר שאכן "ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה (בחגים)....לאין נכון ל(יום כיפור) כי קדוש היום לאדוננו מכל מקום...ולהתודות ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג אבל הוא יום ענוי כאמרו...." אבל ספורנו לא מגדיר לנו את מקרא קודש בדרך אחרת.
אני חושבת שמה שחסר במפרשי התורה הוא הגדרה יותר רחבה של מקרא קודש.
בהסתכלות על הפשט של המילים, מקרא קודש הוא יום של קריאה לקדושה וקריאה אל הקדושה – משהו מיוחד שמרמז על מעשה של הערכה והתרוממות נפש. החגים גם מצווים ברבים – "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – זה לא מעשה אישי או פרטי. מקרא קודש הוא מעשה קולקטיבי.
בתקופת נחמיה, אנשים למדו ביחד, סעדו ביחד, וחלקו את החגים עם כולם. בתקופת הרמב"ן, אנשים הקדישו זמן גם לתפילה והרהורים. היום, מה הדרך הטובה ביותר לנו להפוך כל חג למקרא קודש?
אני לא חושבת שמקרא קודש מתייחס למנוחה – זה נמצא ב"כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ". אני לא חושבת שמקרא קודש הוא בהכרח תפילה – זה נמצא בהקרבת האשה לה'. אז מה זה מקרא קודש? דוד ליברמן ראש הישיבה הפלורליסטית "קולות" מפרש את פירוש הרמב"ן של "כולם קרואים ונאספים לקדש אותו" לומר שכל חג הוא הזדמנות ש"אנו מזמנים איש את רעהו לייחד את היום בהתכנסויות."
אני אומרת: בואו ניקח את דברי התורה ברצינות – איך אנחנו יכולים להפוך את החג ליום קדוש ומיוחד? לימוד טקסטים? שירה בציבור? הקרנת סרטים ודיונים? סיורים באתרים עתיקים? האם האירוע צריך להתקיים במקום מסויים? האם הוא יכול להתקיים ברחובות? מי מחליט על התוכן? הרב? וועדה? מחלקת התרבות בעירייה? מנהלת המתנ"ס?
בתורה העם נקרא ואז אני אומרת שהעם צריך גם לקחת חלק בהחלטה – קולות העם צריכים להישמע. התוכן היהודי של הקהילה הזאת הוא תוצאת שותפות המנהיגים, החברים, הרב והקהל הרחב בישוב. אני יכולה להחליט לפתוח שיעורי תורה מבוקר עד ערב, אני יכולה להחליט לקיים תפילה של שחרית של שבועות – אבל אם אנשים לא באים, מה התועלת?
החגים הם יותר ממנוחה ותפילה. הם מקראי קודש. התורה קוראת לנו ליצור קדושה – לפתוח את הדמיון ולהוסיף משמעות לחגים. זה הקסם של האנושות. אם נמצא את הניצוץ הזה בבית הכנסת או בפסטיבל או במשהו חדש שניצור ביחד, אז באמת נהיה קדושים.